אם תקשיבו היטב לקולות העולים ממחנות בנט ולפיד, תבינו שבניגוד לתחושה הרווחת - הברית ביניהם אינה משקפת דווקא את כל מה שהיינו רוצים לראות בארץ: חיבור ושפה משותפת בין דור צעיר של חילונים ודתיים, המכבדים איש את תרבותו ואת ציפור נפשו של רעהו.
אם בנט ובוחריו רואים בלימוד התורה ובקיום דיניה מרכיבי עומק אמיתיים של התרבות הישראלית, לא כך הוא אצל יאיר לפיד. בעוד בנט ובוחריו מעוניינים לשפוך את המים העכורים מהאמבט של הדת אך להשאיר את התינוק חי ואף לדאוג להתפתחותו, הרי אצל לפיד ה"תינוק" הזה - חוץ מן הפולקלור שבו - הוא כאותם מים עכורים.
הדברים אינם נאמרים בסתר אלא בגלוי. בנאומו של לפיד בוועידת הנשיאים הוא אמר בפירוש כי בכוונתו לקדם נישואים אזרחיים במדינת ישראל בכנסת הבאה ולהשוות את מעמדם של הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי למעמדו של הזרם האורתודוקסי. מבחינתו, הליכי נישואים, גירושים, גיור, כשרות וכדומה הם תרבות טקסית, שאין כל סיבה כי יתקיימו על פי דרך מסוימת. אין הוא מעלה בדעתו כי המעשה ההלכתי יוצר מציאות וממילא לא ניתן לכל אחד או לכל גוף לעשותו. גם אם לפיד אומר כי הוא "בעד שכל ילד חילוני יידע איך נראה דף גמרא", נראה כי אין הוא מתכוון כלל שאותו ילד גם יקיים את מה שנכתב באותו הדף. ההבדל בין שניהם הוא ענק.
אז על מה עומד המכנה המשותף שבין בנט ליאיר לפיד? על מה שמכונה "שותפות בנטל"? הקשבה לדבריו של יאיר לפיד מגלה שאפילו בנושא הזה אין כל קשר בין הרצון של בנט לבין מגמותיו של יו"ר יש עתיד. כאשר לפיד מדבר על מה שהוא מכנה "שותפות בנטל", הוא מדבר על "יכולתה של המדינה לפעול כריבון אל מול הקבוצות המרכיבות אותה". מה שבאמת עומד מאחורי המילים התמימות "שותפות בנטל" הוא ההבאה בכפייה את החרדים להכרה כי המדינה היא הריבון העליון, גם מעל לתורה. את תרגיל המנהיגות שעשו בצבא "בקטן" לדתיים הלאומיים בנושא שירת הנשים, הוא רוצה לעשות בגדול לחרדים.
ואולם אצל בנט וציבור בוחריו הדברים שונים לגמרי. עוד לא אבדה מזיכרוננו המצוקה הקשה שאליה נכנס בנט ביחס לשאלת פקודת פינוי יישובים. היחס שבין הריבון הלאומי ל"ריבונו של עולם" אינו פתיר לדידו. את החרדים הוא רוצה בצבא מטעם אחדות העם, ולא כדי להמיר אותם על דתם ל"דת" הדמוקרטיה והמדינה.
מהדברים הללו ברור כי למרות ניסיונותיהם להציג אחווה וחזית משותפת במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, לשותפות הזאת בין בנט ללפיד "אין עתיד". עדיפה השותפות המפוכחת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, המבין כי אי אפשר להשתמש בנושא הגיוס לשירות צבאי כמנוף לכפייה תרבותית של העולם החרדי. עדיפה החשיבה המעשית המנסה לחבר בין הקצוות, בלא לנסות לשבור זה את זה. קשה להימלט מהתחושה כי הכניסה הזאת של בנט אל חיבוקו של לפיד יש בה הרבה מחסך הקשר ומחוסר האמון שנוצר בינו לבין ראש הממשלה.
הכותב הוא ראש התנועה לתורה מנהיגהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו