גם אם אין ודאות שארה"ב תפעל במלוא עוצמתה לפירוק הפצצה האיראנית, הישגו המרשים ביותר של בנימין נתניהו, ראש הממשלה היוצא והנכנס, בתקופת כהונתו השנייה היה העלאת הסכנה האיראנית על סדר יומו של הנשיא אובאמה, ובמידה פחותה יותר - הבאתה להבנתם של המנהיגים התמימים/הצבועים באירופה. למרות ההישג, מתנגדיו המתוקשרים של נתניהו הציגו את צעדיו כמדיניות של הפחדה.
בימים אלה נחשפת ישראל להפחדה מסוג חדש: עדר התקשורת ופרשנים חד־צדדיים מאיימים על ישראל שאם לא תתקפל בפני התכתיבים של אבו מאזן ותומכיו מבית (לבני) ומבחוץ (אובאמה), היא עלולה לעמוד בפני אינתיפאדה שלישית. במילים אחרות: כניעה לסחטנות בריונית או "פתרון" שתי המדינות או אינתיפאדה.
התנהגות תקשורתית זו היא שגויה מבחינת המינוח ומסוכנת באופן מעשי. אין כל סיבה שהתקשורת העברית תשתמש במושג הערבי "אינתיפאדה" כדי לאיים בו על היהודים. יותר ויותר אזרחים ישראלים משתמשים במונח "מלחמת אוסלו" להגדרת ה"אינתיפאדה" השנייה באופק מדויק ולקישור בינה לבין הגורם לה, "שלום" אוסלו, שבאופן צפוי מראש הוביל אליה. גילוי נאות: לח"מ "זכויות יוצרים" על הגדרה זו, שהוצגה לראשונה במאמרי פרשנות ב"מקור ראשון" ("היכונו למלחמת אוסלו", 17.07.98, ו"מלחמה ושמה אוסלו", 03.09.99) - כלומר, עוד לפני שהמלחמה פרצה בפועל. השימוש במונח הערבי נועד להסתיר את הקשר בין התוצאה לסיבה ולגונן על מחוללי מצעד האיוולת שהתחיל באוסלו 1993.
התנהגות תקשורתית זו היא שגויה גם מבחינה מעשית ועלולה להתגלות כנבואה המגשימה את עצמה. אם אמנם יש חשש ממשי מפני אלימות מחודשת מצד הרשות הפלשתינית, התגובה הישראלית צריכה להיות מרתיעה ולא מתרפסת, תקיפה ולא רכרוכית. הצבתה של לבני בראש צוות המשא ומתן היא מסר בכיוון ההפוך ועלולה ללבות תובענות ל"מחוות" כלפי התוקפן מרמאללה. ביקורו של אובאמה בשלב מוקדם כל כך של כהונתו השנייה ולחצים צפויים מכיוונו, בטרם התייצבה ממשלתה החדשה של ישראל ובטרם הפיק הנשיא האמריקני לקחים ממסעו הכושל באזור בראשית כהונתו הראשונה, עלולים אף הם להקשיח את תביעותיו של מכחיש השואה ה"חלש". כוחו בחולשתו.
העובדה שלא חולף יום בשבוע האחרון ללא ראיונות עם נציגי האויב בערוצים השונים של התקשורת הישראלית, כולל ה"ממלכתית", היא תמוהה, בלשון המעטה. האם יעלה על הדעת שאולפני ה־BBC היו מארחים ומראיינים גורמים בממשלתה של גרמניה הנאצית ומאפשרים להם לפנות לאזרחי בריטניה מעל לראשה של הממשלה בלונדון ולאיים עליהם ב"אינתיפאדה"?!
בהקשר זה לא מיותר להזכיר גם פן אחר בהתנהגותו של עדר התקשורת: האכזבה מכך שסרטים אנטי־ישראליים לא זכו בפרס האוסקר. התקשורת הישראלית אמנם מתיימרת לייצג את דעת הקהל, אבל ראוי לפחות להטיל ספק בכך. יש להניח שרבים מאוד מאזרחי ישראל הרגישו הקלה כאשר נחסך מהם הפסטיבל התקשורתי סביב זכייתם של סרטים "ישראליים" בפרס.
הכותב כיהן כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2005-2001טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו