"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הטרדה מינית וקנוניה? לא ביג דיל

,עודכן

שני סיפורים מרתקים ומשמעותיים מעסיקים בימים האחרונים את ארה"ב. שניהם עשירים בכל המרכיבים המצדיקים סיקור עיתונאי, למען ישראלים המתעניינים במתרחש אצל ידידתנו הגדולה שמעבר לאוקיינוס.

בסיפור אחד יש מועמד לנשיאות ארה"ב וסגן נשיא בדימוס שלכאורה תקף מינית בעברו אישה שעבדה עבורו, ובשני יש מסמכים שמעלים אפשרות לניסיון הפללה של היועץ לביטחון לאומי האמריקני על ידי סוכנים מושחתים מה־FBI שפעלו ממניעים פוליטיים. בין שני הסיפורים אינספור הסתעפויות, הנעות על הציר שבין תנועת MeToo לבין התיאוריות על מדינת העומק, הדיפ־סטייט באמריקה.

הסיפור הראשון נוגע לאישה בשם טארה ריד, שלפני כמה שבועות העלתה טענות כי המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן ביצע בה מעשה מיני חמור ב־1993, בזמן שכיהן כסנאטור והיא עבדה בצוות שלו. טענות ריד זכו לאישוש מצד מכרים, שהעידו כי סיפרה להם על האירוע בזמן אמת ובאמצעות תיעוד שיחה טלפונית שנערכה כמה ימים לאחר התקיפה לכאורה, ובה נשמעת אמה של ריד מתארת בשידור חי לרשת CNN את הסיטואציה הקשה שאליה נקלעה בתה.

הסיפור השני מגולל את ניסיונות ה־FBI להפליל את מייקל פלין, גנרל אמריקני שמונה ליועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ והודה בהסדר טיעון ששיקר בעדותו לסוכני ארגון הביון בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות 2016 בארה"ב. מסמכים חדשים שהוסתרו ונחשפו השבוע חושפים כיצד אף שידעו כי אין ראיות לשיתוף פעולה עם הרוסים מצידו, החליטו בבולשת להמשיך בחקירת פלין בניסיון להפלילו במתן עדות שקר. כמה מהם כבר נחשפו בעבר כמי שניסו למנוע את בחירתו של טראמפ לנשיא המעצמה החזקה בעולם.

מדוע לא דווחו הסיפורים האלה, ולו בשולי הכותרות? הסיבה כמובן אינה חוסר רלוונטיות. כמו בעניינים הפנימיים, גם בחדשות החוץ מתווכת לישראלים המציאות דרך מסננת סלקטיבית במיוחד. העובדות אינן חשובות אלא האג'נדה, והראיה לכך היא הסיקור במקרים מקבילים, שבהם התקשורת הישראלית היתה נחושה להאדיר או להכפיש. כשמדובר בג'ו ביידן, סגנו של יקיר עיתונאי ישראל ברק אובמה, יזכו טענות על הטרדה מינית לסיקור ביקורתי קר וספקני. תנועת MeToo תתבקש לזוז רגע הצידה, כדי לפנות מקום לדיווח שהמתלוננת לא דיברה במפורש על תקיפה בתלונתה הראשונה. השבועה הנרגשת "מאמינות לך" שמורה לתלונות מבוססות הרבה פחות, כמו אלו שהועלו נגד השופט ברט קבאנו שמונה על ידי טראמפ לבית המשפט העליון.

וכשמדובר בהוכחות (שמעולם לא היו) למעורבות של הגנרל פלין בקנוניה רוסית־אמריקנית להכניס את טראמפ אל הבית הלבן, תזכה הפרשה הכוזבת לאינסוף דיווחים ופרשנויות מלומדות. אך כשמתברר שדווקא פלין הוא זה שקשרו נגדו, תוגבל התגובה בעברית לשתיקה ארוכה ולהסתרת המידע בישראל.

מבחינת התקשורת בישראל, אין חשיבות לעובדות או לאמת. המהפכה היא אותה מהפכה בדיווחים בעברית או באנגלית, האג'נדה מכתיבה את סדר היום בוושינגטון ובירושלים, והאמת היא פלסטלינה נוזלית, בין שמדובר בלהב 433 ובין שמדובר ב־FBI.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר