הטרדה מינית וקנוניה? לא ביג דיל

שני סיפורים מרתקים ומשמעותיים מעסיקים בימים האחרונים את ארה"ב. שניהם עשירים בכל המרכיבים המצדיקים סיקור עיתונאי, למען ישראלים המתעניינים במתרחש אצל ידידתנו הגדולה שמעבר לאוקיינוס.

בסיפור אחד יש מועמד לנשיאות ארה"ב וסגן נשיא בדימוס שלכאורה תקף מינית בעברו אישה שעבדה עבורו, ובשני יש מסמכים שמעלים אפשרות לניסיון הפללה של היועץ לביטחון לאומי האמריקני על ידי סוכנים מושחתים מה־FBI שפעלו ממניעים פוליטיים. בין שני הסיפורים אינספור הסתעפויות, הנעות על הציר שבין תנועת MeToo לבין התיאוריות על מדינת העומק, הדיפ־סטייט באמריקה.

הסיפור הראשון נוגע לאישה בשם טארה ריד, שלפני כמה שבועות העלתה טענות כי המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן ביצע בה מעשה מיני חמור ב־1993, בזמן שכיהן כסנאטור והיא עבדה בצוות שלו. טענות ריד זכו לאישוש מצד מכרים, שהעידו כי סיפרה להם על האירוע בזמן אמת ובאמצעות תיעוד שיחה טלפונית שנערכה כמה ימים לאחר התקיפה לכאורה, ובה נשמעת אמה של ריד מתארת בשידור חי לרשת CNN את הסיטואציה הקשה שאליה נקלעה בתה.

הסיפור השני מגולל את ניסיונות ה־FBI להפליל את מייקל פלין, גנרל אמריקני שמונה ליועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ והודה בהסדר טיעון ששיקר בעדותו לסוכני ארגון הביון בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות 2016 בארה"ב. מסמכים חדשים שהוסתרו ונחשפו השבוע חושפים כיצד אף שידעו כי אין ראיות לשיתוף פעולה עם הרוסים מצידו, החליטו בבולשת להמשיך בחקירת פלין בניסיון להפלילו במתן עדות שקר. כמה מהם כבר נחשפו בעבר כמי שניסו למנוע את בחירתו של טראמפ לנשיא המעצמה החזקה בעולם.

מדוע לא דווחו הסיפורים האלה, ולו בשולי הכותרות? הסיבה כמובן אינה חוסר רלוונטיות. כמו בעניינים הפנימיים, גם בחדשות החוץ מתווכת לישראלים המציאות דרך מסננת סלקטיבית במיוחד. העובדות אינן חשובות אלא האג'נדה, והראיה לכך היא הסיקור במקרים מקבילים, שבהם התקשורת הישראלית היתה נחושה להאדיר או להכפיש. כשמדובר בג'ו ביידן, סגנו של יקיר עיתונאי ישראל ברק אובמה, יזכו טענות על הטרדה מינית לסיקור ביקורתי קר וספקני. תנועת MeToo תתבקש לזוז רגע הצידה, כדי לפנות מקום לדיווח שהמתלוננת לא דיברה במפורש על תקיפה בתלונתה הראשונה. השבועה הנרגשת "מאמינות לך" שמורה לתלונות מבוססות הרבה פחות, כמו אלו שהועלו נגד השופט ברט קבאנו שמונה על ידי טראמפ לבית המשפט העליון.

וכשמדובר בהוכחות (שמעולם לא היו) למעורבות של הגנרל פלין בקנוניה רוסית־אמריקנית להכניס את טראמפ אל הבית הלבן, תזכה הפרשה הכוזבת לאינסוף דיווחים ופרשנויות מלומדות. אך כשמתברר שדווקא פלין הוא זה שקשרו נגדו, תוגבל התגובה בעברית לשתיקה ארוכה ולהסתרת המידע בישראל.

מבחינת התקשורת בישראל, אין חשיבות לעובדות או לאמת. המהפכה היא אותה מהפכה בדיווחים בעברית או באנגלית, האג'נדה מכתיבה את סדר היום בוושינגטון ובירושלים, והאמת היא פלסטלינה נוזלית, בין שמדובר בלהב 433 ובין שמדובר ב־FBI.