נכי צה"ל - האחים הלא ביולוגיים של הנופלים

לפני 27 שנים הייתי כפסע בין להישאר בחיים ובין להפוך למצבה.

הוריי נקראו באישון לילה להיכנס לחדרי בבית החולים סורוקה ולהיפרד ממני. כמה שעות לפני כן, עוד הייתי בסיור לילה ברצועת עזה. תוך כדי הסיור עלינו על מארב.

נפתחה לעברנו אש וכאשר הסתובבתי אל מקור הירי, כדור פגע בי בכתף השמאלית, חצה את גופי, פגע בחוט השדרה ויצא מהכתף השנייה, תוך שהוא פוגע בדרך גם בשתי ריאותיי. הגעתי לסורוקה עם פציעה אנושה. פעמיים נכנסתי למצב של דום לב, עברתי החייאות ואף פתחו את בית החזה שלי לטובת עיסוי לב פתוח, לאחר שהשוקים החשמליים שנתנו לי לא עבדו. בזכות הרופאים המסורים בבית החולים, ניצלתי.

לאחר שיקום והשלמה עם הפציעה, שהותירה אותי בכיסא גלגלים, חזרתי לחיים וכיום, כיו"ר ארגון נכי צה"ל אני מקדיש את ימי ולילותיי למען נכי צה"ל. לאלו שהקריבו את גופם למען המדינה ונתנו את כל מה שהיה להם כדי לשמור על הארץ הזו. חלקם נפגעו בגוף, חלקם בנפש, רבים מהם גם וגם.

כל שנה, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ישנה גם תחושה אחרת, אווירה אחרת, כזו שמחברת בין אלו ששרדו ושילמו בגופם ובנפשם, לאלו שנשארו צעירים לנצח.

יום הזיכרון הוא יום ממלכתי, יום של גבורה וזיכרון, אך הוא גם יום אישי. עבורי השכול תמיד היה נוכח במשפחה. סבי, רודולוף קצנשטיין, נהרג במלחמת השחרור והשאיר את אימי יתומה בת 6. סבתי, שלא התאוששה, מעולם לא התחתנה שוב. אבי נפצע אנושות בקרב על מוצב בודפשט במלחמת יום הכיפורים. ואני המשכתי את אותה שושלת דמים של תרומה למדינה.

לא רק במשפחתי חוויתי את השכול, כי אם גם בסביבת חבריי. שלושה חברי ילדות ועוד שלושה חברים מספסל הלימודים מצאו את מותם במהלך שירותם הצבאי:

סרן שמואל בן גרשון - התרסק עם מסוק; סגן אריאל עובדיה ששירת בגולני, בהיתקלות במוצב ריחן; סמל עופר חרוש ששירת בגבעתי, במהלך היתקלות במוצב דלעת; סמל אביקם הופמן, ששירת בגולני, התחשמל למוות בלבנון כשניסה להציל את מפקדו שהתחשמל מנגיעת כבל של נגמ״ש בחשמל; מאיה קופרשטיין ואמיר הירשנזון, שנרצחו בפיגוע בבית ליד.

יהי זכרם ברוך.

עם התקדש יום הזיכרון, גם המחשבות והכאב צפים להם. אי אפשר בכלל להסביר את סערות הנפש המתחוללת ביום כזה. אמנם מבחוץ הכל מתפקד כרגיל, אך כשכולם ישנים, אני ער כל הלילה, שוקע במחשבות וגעגוע ושאלות כמו 'מה היה אם' ו'איך'. הנופלים כולם הם אחים שלי, ממש כך.

וכמוני, כך גם עשרות אלפי נכי צה"ל, שחווים בכל יום את הקרב, המלחמה, ההתקלות, הפיגוע והפציעה. חלקם איבדו בשדה הקרב את הטובים שבחבריהם, חלקם ניצלו בידי חבריהם, שלא שרדו את הפציעה. כמוני, גם הם האחים השכולים הלא ביולוגיים של הנופלים.

ביום זה, בו כולנו מתאחדים סביב דבר גדול יותר, קשר הדמים שלנו אל הארץ הזו, נכות ונכי צה"ל מצדיעים למשפחות השכולות ומבקשים להתייחד עם זכרם של הנופלים. משפחות יקרות, אוהבים ומחבקים אתכם. לעולם לא נשכח את חברינו. הנופלים בליבנו תמיד.



עו"ד עידן קלימן הוא יו"ר ארגון נכי צה"ל