הסכם קואליציוני בחסד העליון

הימים הם ימי אקטיביזם שיפוטי משתולל. קבוצות גדולות בישראל מרגישות שהמדינה מפסיקה להיות נאמנה לערכים הבסיסיים שעליה הוקמה, והופכת להיות מדינה בשלטון הבג"ץ.

כמובן שהסכסוכים אינם נעצרים בגבולות בית המשפט, והם מביאים לכך שהחברה כולה הופכת להיות שסועה. והנה קמים שני מנהיגי ציבור, אמיצים ומרחיקי ראות, ומנסים לחתום הסכם קואליציוני, כזה שיתמודד עם אי הוודאות שבית המשפט העליון מייצר עבורנו וישקיט במעט את רוחות הסערה המאיימות לכלות את גבולות ההסכמה הישראלית.

כדי לוודא שההסכמות יישמרו, מכניסים שני המנהיגים לתוך ההסכם הקואליציוני הוראה לפיה אם בית המשפט העליון יפגע בהסכמות שבין הצדדים, ימהרו הללו ויחוקקו חוק שיבטל את תוצאות התערבותו של בית המשפט.

שני המנהיגים הללו אינם בנימין נתניהו ובני גנץ. המדובר ביצחק רבין ובאריה דרעי. השנה היא 1994 ובמפלגת ש"ס נטשו את הקואליציה בשל סכסוכי דת ומדינה עם מפלגת מרצ, שקיבלה רוח גבית לשחיקת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה מבג"ץ ומפסיקותיו. כתנאי לחזרה הוכן הסכם קואליציוני ובו סעיף פשוט: "במידה ויופר הסטטוס קוו בענייני דת, מתחייבים הצדדים לתקן את ההפרה על ידי חקיקה מתאימה".

סעיף זה הוביל לעתירה בה נדרש בג"ץ להצהיר שהסעיף בהסכם בטל. כל השופטים שדנו בעתירה מתחו ביקורת קטלנית על ההסכם ועל מטרותיו. 

השופט ברק, שאז טרם התמנה לנשיא בית המשפט, כתב על ההסכם: "בית המשפט העליון מתבקש, הלכה למעשה, לטחון מים... בית המשפט הפך להיות אות אזעקה לתחילת תהליך החקיקה, המיועד להביא לתוצאה הפוכה מזו שנקבעה על-ידיו. כל פסק-דין של בית המשפט העליון שיש בו 'הפרה' של הסטטוס קוו בענייני דת כולל את 'גלולת המוות' שלו. הפסיקה הורסת את עצמה. לא רחוק השלב שבו יצטרך בית המשפט לומר כי אינו דן בעניין כלל שכן הדיון הוא חסר ערך. תוצאות אלו, אין הדעת הקונסטיטוציונית סובלתן. הן נוגדות את תקנת הציבור החוקתית".

ברק הגיע למסקנה כי הסכם שנועד לתת מענה מראש לפסיקות עתידיות של בג"ץ, בטל מעיקרו. הוא אמנם נותר במיעוט, ושופטי הרוב פסקו, למרות הזעזוע הגלוי מההסכם ומתוכנו, שאין מקום להתערב בהסכם הפוליטי ולבטלו.

הנשיא שמגר הסביר שמעורבות בהסכמים פוליטיים בעבר נעשתה רק בענייני שחיתות וטוהר מידות, וכל עוד ההסכמה בין הצדדים נועדה לקידום מטרות חוקיות, בית המשפט צריך להימנע מהתערבות. "בדמוקרטיה יש תהליכים אחרים שבהם מובעת הדעה על אופייה, מהותה ומטרתה של פעולה פוליטית".

ההסכם הקואליציוני, למרות שלא נפסל על ידי בית המשפט, לא יצא בסוף אל הפועל. זמן קצר לפני מתן פסק הדין, הודיעה סיעת ש"ס שהיא לא מצטרפת לממשלה וממשלת רבין המשיכה לתפקד כממשלת מיעוט, עם גולדפרב ושגב, עריקי צומת, במשך כתשעה חודשים, עד לרצח רבין בנובמבר 1995.

חצי יובל חלף ושוב אנו נמצאים בסיטואציה שבה היכולת להרכיב קואליציה ולקיים שלטון הנהנה מאמון ציבורי רחב בתקופת משבר, תלויה בכך שבג"ץ יימנע מהתערבות. שמגר כבר מזמן אינו בבית המשפט. בני-דמותו של אהרן ברק שבהיכל הצדק, הראו שהמתינות והכבוד לתהליכים הפוליטיים מהם והלאה. האם ניתן בכלל לדבר על הסכמות קואליציוניות באקלים שכזה?

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו