"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ואף על פי כן - חג האמונה

,עודכן

הראיתם עם כזה?

בעיצומו של אירוע מגה היסטורי שמתרחש מול עינינו, מכת נגיף מסתורי שתוקפת את העולם - והיהודים לא מפסיקים לחגוג. אמרו להם לפני 3,500 שנה לאכול מצות...אוכלים מצות.

אומרים להם לעשות סדר?

עונים, בסדר!

כ-ו-ל-ם, דתיים וחילונים, חוגגים סדר משפחתי, כבר שנים רבות, מימי האינקוויזיציה בספרד ועד ימי הקומוניזם.

זהו גם עם ממושמע. אומרים להם כעת לעשות סדר מצומצם, רק בגרעין המשפחתי. מודיעים לסבא וסבתא: השנה אתם ואנחנו - בנפרד ולבד.

אנחנו לא רק עם ממושמע, אלא גם עם שמקבל את הדין ואת ההנהגה.

טוב, זה לא מדויק.

מסתובב כעת ברשת סרטון מצוין של "לאטמה" שבו הקומקיאים (הימנים) עושים חשבון עם ה"חמוצים" של התקופה הנוכחית, שיודעים למצוא פגמים בכל דבר שהממשלה עושה במאבק נגד הקורונה. וסוקרים את התופעה שמתחילה עם תלונות על ישראל מאז יציאת מצרים ("וילונו על משה").

אז איפה האמת?

גם וגם. כשהולכים אחורה מגלים שני קווים מקבילים של התנהלות: בצד אחד נהנתנות, כמו בתלונות למשה על האוכל הלא טעים שהגיע ("זכרנו את הדגה שאכלנו במצרים"). מצד שני - נכונות לצאת למדבר למסע אל הבלתי נודע, עם הטף והמשפחות.

מחד, מקבלים את לוחות הברית, עומדים באלפים ביראה סביב הר סיני ואומרים: "נעשה ונשמע". מאידך, זמן קצר אחרי המעמד המרטיט, כשמשה מתמהמה בעיניהם על ההר -עובדים את העגל.

חז"ל מגדירים אותנו בשל כך "עם פזיז". בלשונם: "עמה פזיזה, רוצים עובדים את העגל, רוצים עובדים את הקב"ה" (רש"י).

ואולי, משהו ב-DNA של העם הזה, שמחפש תיקונו של עולם, הוא זה שממלא אותנו בביקורת תמידית. כאלה הם הרי מתקני עולם.

ובאמת באמת - העם הזה הוא עם של אמונה. עובדה - בשביעי של פסח לפני 3,500 שנה הם נכנסים לים סוף שנחצה לשניים. משפחות משפחות נעות בתוך החול, כש"המים להם חומה מימינם ומשמאלם". בסיום הם שרים את "שירת הים" - שירת האמונה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

מאז, ובמשך כל הדורות, שרים גם את שירת "אני מאמין". כשהיו במחנות שרו זאת, ביניהם הוריי, גם אחרי שראו את בני משפחותיהם מובלים לכבשנים.

האמונה היא שגרמה להם לעלות לארץ, לדחות את ההצעות להגר לאמריקה ולגדל דור ממשיכים.

האמונה היא שגורמת לחזור לארץ אחרי 2,000 שנה. האמונה של כל אחד בדרכו, במכנה המשותף הציוני, מביאה להקמת צבא ההגנה, מערכות שלטון מסודרות, עם מערכות בריאות מהטובות ביותר בעולם. מערכות תמיכה חברתית והתנדבות.

הנס הוא שלמרות המחלוקות, מחנכים את בני משפחותיהם למשמעת לאומית ולשאת בעול המשותף. למרות כל התלונות, העם ממשיך לחיות יחדיו במדינת היהודים וממשיך לשיר "איך מכל רע שבעולם הוא מצילנו מידם" ("לאטמה").

חג אמונה וגאולה שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר