העיר שסוגרה לה יחדיו

בסופו של יום, היה זה ליצמן שחילק את ירושלים. וירוס אחד קטן הצליח במקום שבו כולם - למזלנו - נכשלו עד כה.

ירושלים מהיום מחולקת לרובעים, ומבולבלת כדבעי. במכבסת מילים שנועדה להסתיר את העובדה שסגר הוטל רק על שכונות חרדיות, חולקה העיר לרבעים שמהם "הוחרגו" השכונות החילוניות והערביות. להיות בלי ולהרגיש עם.

סמוך למקום מגוריי בצפון העיר, פגשתי באברך ("יעקב, זה מספיק") שהיה בדרכו לסניף קופת חולים מאוחדת, שבתפר בין פסגת זאב צפון לנווה יעקב - השכונה היחידה ברובע 1 שלא "הוחרגה" והוטל עליה סגר. כמה שעות לפני החלת הסגר על נווה יעקב, יעקב לא היה בטוח אם קופת החולים תהיה מוחרגת או לא, אז הוא הקדים לבוא. "כאבים ביד שמאל, שום דבר שקשור לשיעול", הרגיע.

"אולי קופת החולים תהיה שטח מפורז בשליטת האו"ם, כמו בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים", התלוצץ יעקב. "בכל מקרה – זה מגוחך. כיום יש רוב חרדי בפסגת זאב צפון, בהרבה רחובות יש רק חרדים – מה הועילו חכמים בתקנתם?".

בניגוד לרבים במגזר החרדי, יעקב לא מרגיש שמדובר בצעד מכוון נגד הציבור החרדי, אבל יש לו טענות לממשלה, שגרמה לדבריו למצב. "אצלנו נשמעים להוראות, אין בשכונה מניינים מחתרתיים כמו בבית שמש, אנחנו מבינים את המשמעות של המצב. אבל מי שגרם לתחלואה בשכונות החרדיות זו הממשלה, שלא מצאה פתרונות דיור למגזר, וכתוצאה מכך מצטופפים בדירות קטנות 12-10 נפשות – איך לא יידבקו?".

בבית חנינא, שכונה ערבית שגובלת בפסגת זאב ובנווה יעקב, שידרו בשבת עסקים כרגיל, למרות מחסומי פתע של המשטרה בשכונה. המכולות, הירקניות והמאפיות בשכונה היו מלאות קונים, ערבים ויהודים, שכנים ל"רובע". השוטרים מסבירים, מזהירים – אבל כמעט לא קונסים את הנוסעים הרבים, שכולם "בדרך למכולת, שמה". בבית חנינא אגב יש ביצים, והרבה – אבל בלי חותמת. "הגיעו מהאזור", אומר מוכר באחת מחנויות המכולת, ולא מוסיף.

הירקן עיסאם מדבר איתי כהרגלו על "המצב", כאחרון נהגי המוניות. אצלו, העיר כבר חולקה. "תראה, בדרך כלל לא מגיעים לפה חרדים, כי אין את ההכשר שלהם, אבל אם יגיעו - אני לא יודע מה אני אעשה. מפחד, מה - אני יודע כמה חיידקים יש להם? אנחנו גם רואים בטלוויזיה מה קורה בבני ברק, וואלה זה מפחיד".

בכניסה לפסגת זאב עוצר אותי שוטר לבדיקה, מפשפש בתעודותיי. "מה אתה עושה בבית חנינא?", הוא שואל. "אני גר פה ליד, ברובע", אני עונה לו בפשטות. "לא קל, הא?", הוא צוחק. "לא קל בכלל", אני מסכים.