גם הישראלי המכוער מרים את ראשו בחירום

נהוג לומר במחוזותינו שבמלחמות ובחירום מתגלה הישראלי היפה שחי בינינו. אותו ישראלי שנוסע עד לגבול עם רצועת עזה כדי לחלק משקאות לחיילים; אותו ישראלי שמחלק מזון לשכניו הקשישים שלא יכולים לרדת לחנות בגלל ה"צבע האדום"; אותו ישראלי שתורם ביד רחבה לכל צורך. כל ישראל אחים הם.

זה נכון גם הפעם. בהלת הקורונה הוציאה גם עכשיו לרחובות את הישראלים היפים, אלה שתומכים באחרים ומסייעים לחלשים אבל לצידם - שלא כמו במצבי חירום אחרים - התגלו הפעם גם הישראלים המכוערים. אלה שמנצלים את החרדה וההלם כדי לשפר את מצבם האישי על חשבון אחרים והם עושים זאת בחסות העובדה שגם החוקים שלנו יצאו לחופשה בשל המצב.

זה מתחיל בלקוח בחנות המכולת שלוקח הבייתה שמונה אריזות ביציים למרות שמותר לכל לקוח לקחת שתיים בלבד. הייתי שם כשהמכוער הצביע על שלושה ילדיו הקטנים וטוען שכל אחד מהם לקוח ולכן זה בסדר. את מחאת הקשישה שעמדה מאחוריו והתחננה לחבילה אחת ("אני לא אוכל לחזור לפה שוב ולא נשארו 'ביציים'") הוא ביטל ביד תקיפה. "זו לא הבעיה שלי", הוא אמר ואני שניצבתי מאחורי שניהם לא יכולתי שלא להיגעל. למה עשה זאת? סתם, כי הוא יכול.

זה ממשיך במעבידים שניצלו את המצב כדי לפטר עובדים ללא שימוע וכדי להפחית שכר בניגוד לחוקי המגן, מנצלים את ההלם שאחז בכולנו כדי לקצץ עלויות. לא פעם בלי שהם בכלל נפגעו ברווחיהם בשל המצב. למה? סתם, כי הם יכולים.

וזה מתבטא גם באוכלוסייה המוחלשת ביותר בימים אלה - החרדים. שם הפגיעה היא אנושה ביותר. ההתקפה הציבורית המכוערת על כל מי ומה שנראה חרדי נוצלה ע"י לא מעט אנשים כדי להפר את התחייבויותיהם כלפי החרדים. כך, למשל, אינסטלטור מבני ברק שסיים עבודה גדולה אצל לקוח בתל אביב וביקש את כספו קיבל תשובה מהאחרון שעד לסוף הקורונה "אין מה לדבר ואל תעז להתקרב לכאן עם כל מה שעשיתם לנו". כך, במילים אלה ממש, השתמש אדם שמתחזה להיות ליברל ואוהב אדם בשגרה והצליח "להרוויח" דחייה בתשלומים שהוא חייב לשלם. מה הקשר בין השכר שמגיע לאותו אינסטלטור לבין הקורונה? אין קשר. אז למה? סתם, כי הוא יכול.

גם בשגרה משמשים המשפטנים בוגרי הקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו חוליית תיווך בין המגזר החרדי לבין החברה הישראלית, אלא שמאז תחילת הקורונה הם (ואיתם אנחנו) הפכנו לכתובת רשמית לאספקת עזרה משפטית ראשונה. כך הגיעה אלינו התלונה שתוארה קודם וכך הגיעו עוד עשרות תלונות דומות. מסתבר שיש לקוחות שמסרבים לשלם למנקות ולמטפלות ולעובדים נוספים חרדים בטענות מטענות שונות. האחת כועסת על המטפלת החרדית "שסיכנה את ילדי" ("מה הקשר?" שאלתי אותה, "מגיע לה שכר על הימים שהיא טיפלה בילדה שלך!" "מגיע לה מאסר. לא שכר", טרקה לנו אותה אם את הטלפון ובעלה הציע לי בשיחה אחרת לפנות לבתי המשפט, כשהוא יודע שאלה לא נגישים בימים אלה. אחר השיב לנו שאכן מגיע למנקה שלו כסף אבל כרגע הוא לא יכול לשלם "ובינינו, להם (לחרדים, י.א.) אין בעיה. אצלם יש גמ"חים והמדינה כבר תעזור להם".

וכך בפנייה אחרי פניה. הישראלי המכוער מרים את ראשו ובלי בושה עוקץ ועושק את החרדים רק בגלל שהיום דמם מותר. אז בפעם הבאה שמישהו יספר לכם על הישראלי היפה בעת חירום, תפנו אותו לעובדים בבני ברק. הם כבר יגלו לו את האמת האחרת.

פרופ' יובל אלבשן הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, המפעילה מרכז סיוע משפטי לאוכלוסייה החרדית