לא תמיד מעניין - אם בכלל - להיכנס בין ראשי ההרים של ויכוח המתנהל כולו בתוך השמאל. אבל לפעמים ויכוח כזה משפיע בצורה מרחיקת לכת על החיים בישראל. כך בהתנפלות של כותבים חריפים על דויד גרוסמן וגדעון לוי, שלכאורה סללו את הדרך לבני גנץ להצטרף לממשלת אחדות בראשות "הנאשם מבלפור", כפי שהם מכנים את ראש הממשלה גם בימי המשבר הנוכחי.
כנראה גם ההבדל הדורי משפיע. גרוסמן וגדעון לוי, בני אותו דור, כבר היו חיילים כשמבקריהם טרם נולדו. הם ראו את המשוגעת הזאת, מדינת ישראל, עומדת על קצה המצוק, ספק נדחפת לתהום ספק מאיימת לקפוץ ביוזמתה. וזה עושה משהו, הזיכרון הזה. יש מצבים שמזמנים לאנשי השפעה את רגע האמת שלהם; ומי שנכשל בשיפוטו באותו רגע של אמת, איש לא יקשיב לו עוד. כך בשש אחרי המלחמה וכך גם בשש אחרי המגיפה.
אורי אבנרי הוא דוגמה שיכולה להסביר את גרוסמן. בכל התקופה שקדמה למשבר מאי־יוני 1967 היה אבנרי מאלה שהפגינו ומחו נגד הפקעת שטחים ערביים בגליל. הוא האשים את לוי אשכול וממשלתו שהם מתכוונים לחסל את חופש העיתונות באמצעות חוק לשון הרע. אבל כל זה ל פ נ י המלחמה. אותו ראש ממשלה, אשכול, מפקיע השטחים ומחסל חופש הביטוי שאף דרדר את האזור לקראת המלחמה, היה מאוים בשיא המשבר על ידי מהלכים בעלי אופי אנטי־דמוקרטי. חלקם בנוסח מרוצי המכוניות והדגלים השחורים; במקום נשות ווינדזור העליזות, גברברי ווינדזור העליזים.
ב־30 במאי, כשהמתח בשיאו ותחושת העצבנות על הקצה, התייצב אבנרי מעל דוכן הכנסת להגנת אשכול ונגד המסע להדחתו. "אני מקנא בכבוד השר, שהיה לו הכוח הנפשי לשאת פה הרצאה כה מלומדת ושקטה, בשעה שבארץ מתנהלת מערכת שיסוי והסתה נגד ממשלת ישראל שהוא חבר בה, מצד גופים ויחידים שתאוות השלטון העבירה אותם על דעתם", אמר אורי אבנרי וכאילו תיאר את שיכרון האנרכיה שהשתלט על הפוליטיקה בעיצומה של המגיפה שכמוה לא ידעה המדינה. "מסופקני אם יש דוגמה בהיסטוריה כשבשעת מלחמה או ערב מלחמה מתנהל מסע כזה לערעור אמון הציבור והצבא בממשלה. מזעזע היה לראות היום מודעה גדולה, אלמונית... 'תתפטר הממשלה הכושלת', אותה ממשלה... שבידה גורל המדינה כולה...".
נדמה לי שאנשים מסוגם של גרוסמן ולוי הבינו שחוקי המשיכה השתנו מעט במשבר הנוכחי ושמצד אחד אי אפשר להדיח עכשיו את ראש הממשלה; ומצד שני מוכתבת אחריות לאומית וממשלת אחדות. אני יכול להרגיע את האופוזיציונרים הקיצונים מהשמאל המדברים ללא הרף על "סכין בגב", שגרוסמן ולוי לא ישתהו אפילו שנייה אחת מיותרת לפני שיחזרו לביקורת חריפה על אותה ממשלה. אפשר לדחות את הקמת מדינת האזרחים הסובייטית היהודית־ערבית לשש אחרי המגיפה.
ומילה בכל זאת בזכות ייחודו של נתניהו. שום ראש ממשלה בתולדות המדינה לא היה מעלה בדעתו להופיע בטלוויזיה ולהסביר שהצעד האסטרטגי המכריע הוא ניתוק מגע פיזי ושמירת היגיינה קיצונית. מי שמבין שזה כרגע תפקידו, ראוי להנחת סלב גם מסופרים דגולים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו