סערת ההתקהלויות: "טובלים ושרץ בידם"

כבר יותר משבועיים שאני ואשתי נמצאים עם חמשת ילדינו בבית. הם שוחררו מה"חיידר" שבו הם לומדים ביום שהוכרז בארץ על הפסקת הלימודים. כמונו כל השכנים והחברים בבני ברק, עיר מגוריי. אבל קומץ קטן מאוד, אם כי רעשני, של אנשים משולי השוליים של המגזר החרדי, שהתאספו שלשום להלוויה, הצליח להכתים אותנו החרדים - שברובנו המוחלט והעצום שומרים היטב ובהקפדה יתרה על ההוראות בימים לא פשוטים אלה.

אתמול בשחרית עוד התפללתי במניין, של עשרה אנשים בלבד, שכניי, שהתאסף בשטח פתוח בין הבניינים למטה. מנחה, אחר הצהריים, כבר התפללתי ביחידות בבית, ללא מניין. ילדיי ראו לראשונה בחייהם אבא שמתפלל תפילה בבית, לבד, ולא במניין, כפי שההלכה מורה.

כל עוד היה אפשר לשמור על המניין, גם מחוץ לבית הכנסת ובהקפדה על מרחק שני מטרים מאחד לשני, עשינו זאת. אתמול, כשההוראה היתה להפסיק גם עם זה, וקיבלה גושפנקה הלכתית שאינה ניתנת לערעור מגדול הדור הרב חיים קנייבסקי, הפסקנו.

"רוצחים", כך קראו אמש במגזר לאלה שהשתתפו באותה הלוויה במוצאי השבת, או לאלה - קומץ קטן מאוד - שמתעקשים להתפלל במניין ולהכניס את עצמם ואת יקיריהם לסכנת חיים.

התפילה נתקנה על ידי אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, אבל נוסחה והלכותיה כבר חוברו בידי גדולי הדורות המאוחרים יותר. גדולי הדור שלנו, בדורנו, מוסיפים הלכה אקטואלית: אין להתפלל כעת במניין, ואין להתקהל לשום צורך. אדם שעובר כרגע על התקנות האלה - שהן כאמור לא רק רפואיות, אלא גם הלכתיות - כדי להתפלל במניין או להשתתף בהלוויה, בוודאי אינו מקיים בכך שום מצווה שהיא. אותם חכמים שהורו לנו על חשיבות התפילה במניין, מורים לנו כעת על החיוב להתפלל ביחיד.

על אנשים שבכל זאת נוהגים אחרת ומתקהלים כביכול לצורכי מצווה, כבר נאמר "טובלים ושרץ בידם".