"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ממשלה קטנה, קבינט קובע

,עודכן

בני גנץ מגיע אל ממשלת נתניהו עם מעט חברי כנסת, והוא מבקש (וכנראה מקבל) עבורם תפקידי שרים בממשלה המשותפת, כדי להבטיח שלא ימצא עצמו במיעוט, פעם אחר פעם, בהצבעות הממשלה. כיוון שלנתניהו מחוייבויות רבות לתפקידים מיניסטריאליים לאנשי גוש הימין-חרדים, הרי שכדי שתיווצר ממשלת תיקו, צריך גם גנץ למצוא מספר דומה של שרים. כתוצאה מכך מדובר, בעת כתיבת הדברים האלה, על מינוי כמעט כל חברי הכנסת של "חוסן לישראל" לשרים, כאשר הם מתחרים זה בזה בחוסר ניסיונם. מדובר גם על הרחבת "החוק הנורבגי", שיאפשר לשרים החדשים להתפטר מן הכנסת ולהכניס במקומם חברי כנסת חדשים, כדי שלמפלגת גנץ יהיו גם כמה נציגים בכנסת ובוועדותיה...

אסור, לדעתי, לתת יד למהלך כזה. מוטב לגנץ לדבוק בעקרון הממשלה הקטנה, ולבקש עבור מפלגתו מספר קטן של שרים, בהתאם לגודלה, גם אם יוצע לו "להתפרע" במינויים. לעומת זאת, יהיה נכון הרבה יותר מבחינתו לעמוד על הקמת קבינט המורכב ממספר קטן של שרים, אשר אליו יועבר כל נושא שיועלה בממשלה, ואשר ראש הממשלה, או ממלא מקומו, ירצו למנוע בו הכרעה בניגוד לרצונם. הוא גם צריך לדעת שראש הממשלה הוא הקובע היחיד של סדר יומה של הממשלה, וכי יש לעשות תיקון בתקנון הממשלה כדי לקבוע כי גם ממלא המקום יוכל לחייב את העלאת הנושאים שהוא ירצה בהם, על סדר היום.

שני ההסדרים הללו שימשו את ממשלת הרוטציה הראשונה והאחרונה שכוננה בישראל (1984-1988), ואפשרו לממשלה לפעול באופן שבו שום צד לא חש עצמו מקופח. אם יסתפק גנץ במינוי של 5-6 שרים, תהיה זו דוגמא לאזרחות טובה ולמנהיגות לא בזבזנית. מצד שני, יהיה עליו לעמוד על קבינט קטן, שאליו יועברו המחלוקות, וכך יהיה בידו של גנץ כוח וטו על כל החלטת ממשלה, בלי קשר למספר השרים המזוהים עימו בממשלה.

אין ספק שהמצאת הקבינט הפריטטי גרמה לווטו הדדי ולבלימת יוזמות, וזה היה חסרונה הגדול של ממשלת האחדות. למרות שחלפו כמעט 40 שנה מאז ממשלת הרוטציה הקודמת, עדיין לא הוציאה ההיסטוריה את פסק דינה על מידת הצלחתה. התכנית הכלכלית של 1985 אכן הצילה את המשק, אך אני סבור שגם ממשלת "עבודה" היתה פועלת בדיוק כך. היציאה החלקית מלבנון, בראשית אותה שנה, היתה פשרה שהקימה "רצועת ביטחון" מיותרת, אשר רק פגעה בביטחון ישראל, ועלתה במחיר חללים גבוה. "הסכם לונדון" מ-1987, שעשוי היה להוביל את ישראל לכיוון מדיני שונה מאד, טורפד רק משום שהיתה זו ממשלת "אחדות", ונדמה לי שכיום גם הימין וגם השמאל היו שמחים מאד לממשה.

אבל אם עדיין מתווכחים אצלנו על מידת הצלחתה של הראשונה, מוקדם מאד לגזור את דינה של הבאה ושל ראשיה. כל שניתן הוא להיעזר בניסיון הראשונה כדי שהשנייה לא תיכשל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר