"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חריגה מערך קדושת החיים

,עודכן

ימי המגיפה חשפו הרהורים נוגים מאוד השוררים בחברה. דומה כי לא ניתנה תשומת הלב הראויה לדעות מיעוט המושמעות ברבים, החושפות היעדר רגשות חמלה כלפי קהיליית הקשישים, הזקנים, אצלנו.

לא אחת, כאילו בחטף, כמעט בהיחבא, מסתננת אל השיח הפומבי על המגיפה הנימה, כי הזקנים הם לטורח. הנה, ראו: הם "תופסים" את מיטותיהם של מאושפזים שטובים סיכוייהם להחלמה, אפילו לאריכות ימים. הרי נשמעה הדעה כי כדי להציל, לרפא, את בני שכבת הגיל הצעירה, מן הראוי "להקריב" את שכבת הזקנים. אולי הכוונה לבני 60 או 70, ויותר.

אכן, סוגיה מאוד מסובכת, קשה לפתרון: מה לעשות באותו פלח אוכלוסייה, אשר מצבם של גופו ונפשו אינו כמצב השכבה הצעירה יותר? קשה להשתחרר מן המחשבה המציקה מאוד, כי הקריאה להיפטר מן הקשישים נשמעת בקול ענות חלושה, אבל נשמעת.

פרופ' אבינועם רכס, לשעבר יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, מנמק את היעדר המחאה הבוטה נגד נטישת חייהם של הזקנים, בעיסוק הרצוף של הרופאים במאבק בקורונה. אך מה באשר לעתיד? אומר לנו פרופ' רכס: "אם תתקבל הדעה של רופאים המצדדים בהפחתת הטיפול כדי לזרז את מותם של זקנים, ייווצר מעגל קסמים שראשיתו בהמתת זקנים והמשכו בצעירים, כי אולי גם עליהם תוכל החברה לוותר. והוא מזהיר: "הויתור על הזקנים, כמוהו כחריגה מערך קדושת החיים. מי שהטיף לרעיון נואל זה הוא, מן הסתם, רופא חסר עכבות".

וכיצד הם רואים את המדרון המשופע, שידרדר את הקשיש אלי קבר? כבר נמצאה הדרך החוקית להיעתר למשאלותיהם של חולים חשוכי מרפא, לקצר את ימיהם, ובכך לחסוך גם מבני משפחותיהם את הסבל המתמשך. אם זו תהא משאלתם, כי אז תגיע השעה שבה תנותק להם הזרמת החמצן. ומה יהא על קשישים, אלה שטובים סיכוייהם לאריכות ימים? הלוא הם ממש מפריעים, כביכול.

הם תופסים את מקומותיהם של צעירים הנזקקים לטיפול רפואי. אולי ייאמר בחיוך מר: אם מדובר באוכלוסיית קשישים המאכלסת את צפון־מערב ארה"ב, הפתרון קל יותר, כי המרחק מאזור זה למדינת הקרח, אלסקה, אינו כה גדול. כך גם קנדה. פתרון זה של הגליית הקשישים אל מותם בערבות הקרח אינו ישים כאן בישראל. ישנן כמובן דרכים אחרות לסיים חיים.

הח"מ, שכבר חצה את גיל 80, אינו מהרהר בסוגיה מוסרית זו בקרירות מפוכחת. מי שאמורים להרהר בה, הרופאים ואנשי הציבור, עדיין לא מרימים קול של מחאה. הם עוסקים ללא הרף בבלימת הנגיף. אבל עת המחאה היא ממש עכשיו, כאשר הנושא "חם". הנושא אף עשוי לבעור ממש כאשר יגדל מספרם של החולים, וייחשף החוסר במכונות הנשמה.

ייתכן כי בנסיבות נוראות כאלה, תזדקר לה בפני הרופאים הדילמה האיומה שלא ניצבה בעוצמה כזאת בעבר: מי לחיים ומי למוות. לכן, בימים אלה טובים הסיכויים שהמחאה תיפול על אוזניים כרויות. מחאה כזאת יכולה להישמע במרוצת הדיונים האינסופיים באולפנים. אגב, כבר היה משטר שרופאיו מיינו בני אדם, זקנים כצעירים, מי לחיים ומי למיתה. המיון ההוא נעשה, כידוע, ללא כל עכבות מוסריות. ולהבדיל: גם המחאה הנוכחית צריכה להישמע בקול, וללא עכבות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר