חריגה מערך קדושת החיים

ימי המגיפה חשפו הרהורים נוגים מאוד השוררים בחברה. דומה כי לא ניתנה תשומת הלב הראויה לדעות מיעוט המושמעות ברבים, החושפות היעדר רגשות חמלה כלפי קהיליית הקשישים, הזקנים, אצלנו.

לא אחת, כאילו בחטף, כמעט בהיחבא, מסתננת אל השיח הפומבי על המגיפה הנימה, כי הזקנים הם לטורח. הנה, ראו: הם "תופסים" את מיטותיהם של מאושפזים שטובים סיכוייהם להחלמה, אפילו לאריכות ימים. הרי נשמעה הדעה כי כדי להציל, לרפא, את בני שכבת הגיל הצעירה, מן הראוי "להקריב" את שכבת הזקנים. אולי הכוונה לבני 60 או 70, ויותר.

אכן, סוגיה מאוד מסובכת, קשה לפתרון: מה לעשות באותו פלח אוכלוסייה, אשר מצבם של גופו ונפשו אינו כמצב השכבה הצעירה יותר? קשה להשתחרר מן המחשבה המציקה מאוד, כי הקריאה להיפטר מן הקשישים נשמעת בקול ענות חלושה, אבל נשמעת.

פרופ' אבינועם רכס, לשעבר יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, מנמק את היעדר המחאה הבוטה נגד נטישת חייהם של הזקנים, בעיסוק הרצוף של הרופאים במאבק בקורונה. אך מה באשר לעתיד? אומר לנו פרופ' רכס: "אם תתקבל הדעה של רופאים המצדדים בהפחתת הטיפול כדי לזרז את מותם של זקנים, ייווצר מעגל קסמים שראשיתו בהמתת זקנים והמשכו בצעירים, כי אולי גם עליהם תוכל החברה לוותר. והוא מזהיר: "הויתור על הזקנים, כמוהו כחריגה מערך קדושת החיים. מי שהטיף לרעיון נואל זה הוא, מן הסתם, רופא חסר עכבות".

וכיצד הם רואים את המדרון המשופע, שידרדר את הקשיש אלי קבר? כבר נמצאה הדרך החוקית להיעתר למשאלותיהם של חולים חשוכי מרפא, לקצר את ימיהם, ובכך לחסוך גם מבני משפחותיהם את הסבל המתמשך. אם זו תהא משאלתם, כי אז תגיע השעה שבה תנותק להם הזרמת החמצן. ומה יהא על קשישים, אלה שטובים סיכוייהם לאריכות ימים? הלוא הם ממש מפריעים, כביכול.

הם תופסים את מקומותיהם של צעירים הנזקקים לטיפול רפואי. אולי ייאמר בחיוך מר: אם מדובר באוכלוסיית קשישים המאכלסת את צפון־מערב ארה"ב, הפתרון קל יותר, כי המרחק מאזור זה למדינת הקרח, אלסקה, אינו כה גדול. כך גם קנדה. פתרון זה של הגליית הקשישים אל מותם בערבות הקרח אינו ישים כאן בישראל. ישנן כמובן דרכים אחרות לסיים חיים.

הח"מ, שכבר חצה את גיל 80, אינו מהרהר בסוגיה מוסרית זו בקרירות מפוכחת. מי שאמורים להרהר בה, הרופאים ואנשי הציבור, עדיין לא מרימים קול של מחאה. הם עוסקים ללא הרף בבלימת הנגיף. אבל עת המחאה היא ממש עכשיו, כאשר הנושא "חם". הנושא אף עשוי לבעור ממש כאשר יגדל מספרם של החולים, וייחשף החוסר במכונות הנשמה.

ייתכן כי בנסיבות נוראות כאלה, תזדקר לה בפני הרופאים הדילמה האיומה שלא ניצבה בעוצמה כזאת בעבר: מי לחיים ומי למוות. לכן, בימים אלה טובים הסיכויים שהמחאה תיפול על אוזניים כרויות. מחאה כזאת יכולה להישמע במרוצת הדיונים האינסופיים באולפנים. אגב, כבר היה משטר שרופאיו מיינו בני אדם, זקנים כצעירים, מי לחיים ומי למיתה. המיון ההוא נעשה, כידוע, ללא כל עכבות מוסריות. ולהבדיל: גם המחאה הנוכחית צריכה להישמע בקול, וללא עכבות.