מה לא קרה בשבוע האחרון? איזו הבטחת בחירות לא הופרה? איזה חוק, כלל או נוהג לא נזרק לפח האשפה של הפוליטיקה? ובעיקר, לאיזה שיאים חדשים הברית של כחול לבן, ליברמן, מרצ והרשימה המשותפת הביאה את כנסת ישראל?
הוקמה קואליציה־פרלמנטרית עם הרשימה המשותפת והצביעו איתה כבר יותר "מפעם אחת"; בחרו את הוועדה המסדרת בניגוד לחוק הכנסת ולהבנות הנהוגות; הקימו ועדות כנסת כשלנציגי מפלגות הימין אין אף ראשות ועדה; נתנו לרשימה המשותפת, לעומת זאת, לעמוד בראשות שתי ועדות ואף להיות אחראית על המשפחות השכולות.
כמה גדל התיאבון של מחנה זה, לאחר ששום מעצור תקשורתי וציבורי ניצב בדרכו השבוע, אלא להפך, בג"ץ אף סיפק לו את המסמר האחרון בארון הקבורה הדמוקרטי, כשהכריח למעשה את יו"ר הכנסת לסור מן הדרך.
והדרך? יש בה רק נתיב אחד, מהלך פוליטי אחד: הקמת ממשלת־צללים על חשבון הכנסת. כפי שכבר נוכחנו לראות, כחול לבן אינה "נכנסת מתחת לאלונקה", גם כשישראל שוכבת עליה. בשביל "מיטה חולה" לא מתגייסים. להפך, מטרתה להקים ממשלת־צללים בתוך הפרלמנט, מעין רשות מבצעת חדשה על חשבון הכנסת, שמוכפפת באופן מלא לרשות השופטת, ושכל תפקידה ושליחותה הציבורית הן הטלת מוקשים בדרכם של נושאי האלונקה הלאומית.
ובסופה של אותה תקופה, בסופה של הדרך, מטרתה להוביל את המדינה החבולה והפצועה לבחירות נוספות, לאחר שורה של חוקים אנטי־דמוקרטיים שיעגנו סופית את מה שהיא ושאר חבריי לגוש חושבים: שיש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב', ולאחרונים זכות הבחירה לא יכולה להיות חופשית לחלוטין.
כאשר מביטים בתדהמה בכל זה עולה שאלה נוספת: האם אין 10 חברי כנסת בגוש ה־61 שנחרדים מול ביזוי כללי המשטר הפרלמנטרי שלנו, מערעור מבנה היחסים שבין אופוזיציה וקואליציה, שבין רשות מבצעת ומחוקקת, ובין שתיהן לרשות השופטת? האם אין אף לא צדיק אחד שיתנגד למהלך? להפך, בגוש השמאל־מרכז־ליברמן־משותפת, בגיבוי רבים בתקשורת, ציפוף שורות מוחלט.
לכאורה, מה חדש? ראינו כבר באוסלו איך שינו חוקים כדי לאפשר לסיעה להתפצל ולקבל אתנן פוליטי. ראינו בהתנתקות איך מבטלים את משאל המתפקדים. ראינו ושמענו הכל, אבל טרם למדנו את הלקח. כי הימין תמיד מלא בצדיקים; כאלה שהפילו ממשלות ימין שלא היו ימניות מספיק או כאלה שמצמצו ראשונים במשחק הממלכתי.
השמאל דורס כל זכר לאחדות, ויו"ר הכנסת הוא זה שדואג מפני מלחמת אחים ומתפטר מתפקידו. לא הנדל, לא האוזר ולא טרופר "הציונים" ו"הימנים" חשו דאגה מן הפילוג. הם דווקא מרימים בקלות אצבע יחד עם חברי מפלגתם והרשימה המשותפת.
הימים והשבועות הבאים יהיו קשים. בצד המגיפה הבריאותית המשתוללת, הלחץ על מחנה הימין להיכנע, להתפלג ולסור מדרכו של עגל הזהב הדוהר של השמאל, יגבר. אך הימין חייב, פעם אחת, לצופף שורות, לא להתפצל, לא לפתח צדקנות רגעית, לזכור היטב את העבר, להבין היטב את ההווה, ולהישאר מאוחד למען עתיד טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו