"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ביזוי בית המשפט או אי ציות חוקתי?

,עודכן

בשמאל קיבלו בזעזוע ובכעס את התפטרות יולי אדלשטיין, אבל אין צורך להעמיד פני מופתעים. קוראים לזה "מרי חוקתי" או "אי ציות חוקתי". כאשר שופט, מחוקק או אזרח מן השורה נתקל בהוראה חוקית שאותה הוא מוצא כבלתי צודקת או מעוולת באופן ברור ומהותי, נתונות בידיו הזכות והחובה הפוליטית והמוסרית לסרב לציית על מנת לפנות לחוש הצדק של הציבור להעביר את רוע הגזירה.

אדלשטיין - בניגוד לטענת פרשני השמאל - נהג בממלכתיות ולא קרא למרד או לאנרכיה. הוא לא קרא להמונים לעלות עם D9 על בית המשפט ולא קרא להדחת השופטים. אדלשטיין התפטר מתפקידו ובכך נקט אקט בלתי אלים תוך שהוא מוכן לקבל על עצמו את התוצאות (העונש) הנובעות מאי ציות. הוא המחיש - כמו רבים לפניו, כי אין חובה מוחלטת לציות עיוור, והאזרח האחראי נוקט אי ציות כמכשיר לתיקון עוולות כל עוד אין בכך כדי לערער את יסודות המשטר.

אז נכון, אי הציות הפעם מופנה כלפי פסק דין של הרשות השופטת, אבל גם בתי משפט יכולים לטעות. די שניזכר בפסק הדין בעניין דרד סקוט, שבו ביטל ביהמ"ש העליון האמריקני חוק של הקונגרס שקבע כי העבדות אינה חוקית מכיוון שהדבר מנוגד לזכות הקניין של בעלי העבדים הקבועה בחוקה. בתגובה הכריז לינקולן כי העם יחדל להיות שליט אם המדיניות הציבורית תיקבע על ידי שופטים וקרא להתעלם מפסק הדין. דוגמה נוספת היא ביקורתו של השופט האמריקני ג'קסון כלפי חבריו השופטים: אנחנו סופיים לא בגלל שאיננו יכולים לטעות, איננו יכולים לטעות כי אנחנו סופיים. הוא אף הזהיר את חבריו מהוספת קומות לבית המקדש החוקתי, שכן למקדשים גבוהים יש נטייה לקרוס.

אמנם פסה"ד בעניינו של אדלשטיין הוא סופי, אך אין זה אומר שפעולת מרי אזרחי דומה למרד או לאנרכיה. מרי אזרחי הוא זעקה על אי צדק, ובמקרה הנוכחי, אי הצדק הגלום בהתערבות ביהמ"ש בענייני הכנסת ולקיחת צד לטובת כחול לבן במשחק הפוליטי.

התפטרותו של אדלשטיין מדגימה בדיוק את ההפך מטענות השמאל על התבצרות בתפקיד או הרס הדמוקרטיה. מי שמערער את יסודות המשטר הוא זה שמתכנן שינויים קיצוניים בכללי המשחק הדמוקרטיים וחקיקה פרסונאלית, ומי שמנסה להציל את הדמוקרטיה ולהציל את בג"ץ עצמו מעצמו - זה אדלשטיין שנקט אקט מחאה מדוד והגון. ועצה לבג"ץ: הפעלת פקודת ביזיון באופן תקדימי נגד אסיר ציון לשעבר היא בגדר הוספת חטא על פשע. אדלשטיין כבר התפטר.

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה, מומחה למשפט חוקתי ופילוסופיה של השפיטה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דר שוקי שגב

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בביה"ס למשפטים, המכללה האקדמית נתניה

כדאילהכיר