אל תיתנו לסבא ולסבתא להגיע לחרפת רעב

השבוע הופעלו "התותחים הכבדים". ראש הממשלה, שר האוצר, צמרת משרד הבריאות ואפילו ראש השב"כ. כולם פנו אל אזרחי ישראל, פעם בגזר ופעם במקל, כדי שיפנימו שהמצב חמור ושהמעשה החשוב ביותר בעת הזו, הוא להישאר בבתים.

בבד בד, יצאו בקריאה שהיתה הן חמורת סבר והן נרגשת, שלא נלך לבקר את הסבים והסבתות. מדוע? משום שהם נמצאים בקבוצת סיכון, ולא עלינו, גם צפויים להיות הראשונים שיאבדו את חייהם בשל הנגיף הארור.

השר בנט וראש הממשלה הובילו את הקריאה, התקשורת הדהדה אותה, ונדמה שהמסרים כולם חלחלו.

להפתעתי, המדינה אינה פועלת באותה התשוקה כדי להבטיח שאותם סבים וסבתות לא יגיעו לחרפת רעב בגלל המצב שפקד אותנו.

השבוע הודיעו לאישה בשנות ה־70 לחייה, כמו לעובדים רבים אחרים במשק הישראלי, שמוציאים אותה לחופשה ללא תשלום (חל"ת). באותה נשימה שלחו אותה למלא פרטים באתר הביטוח הלאומי. להפתעתם של ילדיה של האישה, האתר לא אפשר לה להירשם וכל ניסיון להשיג את מוקד הביטוח הלאומי בטלפון כשל.

בדרך כלל, הביטוח הלאומי הוא גוף ביורוקרטי שלרוב רובנו אוהבים לשנוא, אך הפעם העומס עליו היה מובן. עשרות אלפי אנשים היו צריכים את שירותיהם בו בזמן והם ממש לא ערוכים לכך. עד לכתיבת שורות אלה נרשמו המוני אזרחים מובטלים בפחות מחודש, והוגשו כ־40 אלף תביעות לדמי אבטלה בתוך יממה.

כאשר הפונים קיבלו מענה בסיועה של ח"כ מירב כהן, התגלה כי הבעיה היא בכלל במחוקק ובממשלה. תשובתם לכך שהאישה בשנות ה־70 לחייה לא הצליחה להירשם, היתה שגמלאים אינם זכאים לדמי אבטלה. כלומר, הגמלאים טובים כדי לעבוד, אך לא כדי לקבל דמי אבטלה בשעה של משבר לאומי.

הסטטיסטיקה אומרת שבישראל תוחלת החיים הולכת ועולה, ומשום כך מספר האזרחים הוותיקים הולך וגדל. בעשור האחרון מתקיים דיון ער לגבי העלאת גיל הפרישה שאינו מותאם לנתונים אלה, אך עד היום לא הצליחו לשנות הרבה. ומה עושים כאן? לוקחים את אותם גמלאים, אזרחים ותיקים, הסבים והסבתות, שבחרו בכל זאת לעבוד. הם עובדים כי זה משאיר אותם חיוניים וכי במדינת ישראל אי אפשר באמת להתקיים מהפנסיה. למרות המגבלות וחוסר התמיכה של המדינה, הם מרוויחים משכורת (בדרך כלל סמלית) ונשארים חלק פעיל בכוח העבודה.

אך כשזה מגיע לשעת משבר, שוב שוכחים אותם. אז ראש הממשלה, שר האוצר, שר הביטחון, ראש המל"ל: אנחנו סומכים עליכם. אבל בשום פנים ואופן אנחנו איננו מסכימים שתנטשו את יקירינו בני הגיל השלישי בצד הדרך. הוסיפו לתקנות לשעת חירום תיקון. אפשרו לסבים ולסבתות שלנו שהוצאו לחל"ת לקבל את המגיע להם, וחשוב מכל, אפשרו להם להתקיים בכבוד.