ההבדל שבין האוזר והנדל לבין לוי־אבקסיס

התנהגותם של חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל, אנשי כחול לבן, שונה מזו של חברת הכנסת אורלי לוי־אבקסיס מהעבודה־מרצ־גשר. הראשונים הגיעו מן הימין העמוק, חברו למפלגת מרכז מבלי ששינו את דעותיהם, הופיעו בשלוש מערכות הבחירות כאנשי ימין הסבורים כי אסור שבנימין נתניהו ימשיך בתפקידו כראש ממשלה, אך הבהירו כי לא ייתנו ידם לממשלת מרכז־שמאל צרה. מי שלא רצה בהם, יכול היה שלא לשלבם ברשימה פעם אחר פעם רק כדי להתנאות בכך שמדובר ברשימה המכילה כמעט את כל צבעי הקשת.

כשהתברר כי לנתניהו לא היה "ניצחון ענק" וכי שוב נקלענו לסוג של שוויון בין הגושים, עם יתרון קל למרכז־שמאל; וכי שוב עומד נתניהו על דרישתו להיות הראשון בממשלת רוטציה ומנהיגי הגוש הנגדי אינם מוכנים לשרת תחתיו - חזרה אפשרות הממשלה הצרה (שלדעתי היא העדיפה, אך בעיני "הקוקפיט" של בני גנץ היא אילוץ).

עמדת המפלגה השתנתה, לא דעתם. האוזר והנדל // צילום: אורן בן חקון

כאשר מדובר בממשלת מיעוט הנתמכת על ידי הרשימה המשותפת, וכאשר שני אנשי הימין המובהקים בתנועתו של גנץ עומדים על מימוש הבטחת הבחירות של כחול לבן שלא לעשות זאת, קשה לבוא אליהם בטענות. אחרי הכל, המסר העיקרי - מוטעה ככל שיהיה - של המסגרת החדשה היה הקמת ממשלת אחדות לאומית בלי נתניהו.

הדרישה מהאוזר והנדל להתפטר רק בשל התנגדותם לשינוי החד שהתרחש ב"קוקפיט" מייד לאחר הבחירות, אינה סבירה בעיניי, גם אם הייתי שמח מאוד לו שינו השניים את דעתם, ואילו היו נותנים ידם לממשלה שעשויה לחולל מהפך אמיתי בישראל, כזו שהיתה מאפשרת למשל נישואים וגירושים אזרחיים ושמה קץ למצב שבו אנחנו המדינה היחידה בעולם הדמוקרטי אשר בה דיני האישות הדתיים הם חוקי המדינה.

לא כן אורלי לוי־אבקסיס. היא הגיעה ממחוזות הימין אל החבירה עם מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה־22, לאחר שמפלגתה עלתה בסערה בסקרים ולא עברה את אחוז החסימה במציאות. יש לה תפיסות חברתיות וגם רקורד חברתי מרשים, אך בתחום המדיני תמיד נזהרה מלהתחייב, ולכן המעבר מישראל ביתנו של ליברמן לשותפות אמיצה עם יו"ר העבודה, עמיר פרץ, לא גרם להפתעה רבתי.

גם לא נכונותה לשותפות עם מרצ בראשות ניצן הורוביץ, במערך שהוקם לקראת הכנסת ה־23. זהו מערך שהודיע מראש לבוחריו כי העדפתו הראשונה היא ממשלה רגילה ולא ממשלת אחדות, שאמורה להיות בתמיכה של הרשימה המשותפת. היא עצמה אמרה כי היא תומכת במבנה כזה.

מייד לאחר הבחירות הודיעה לוי־אבקסיס כי תתנגד להקמת המסגרת שבה תמכה ערב הבחירות. זהו מעשה שלא ייעשה. מותר לחבר כנסת לשנות את דעתו, ובמהלך תקופת הכהונה אכן מתרחשים דברים שלא תוכננו מראש, ואשר עשויים לגרום לאנשים חושבים שלא לקבל אותם, ואפילו לפרוש ממפלגתם על הרקע הזה.

ערב בחירות 1992 הודיע יצחק רבין כי רק מטורף ירד מרמת הגולן, ולאחר הבחירות קיים משא ומתן עקיף עם חאפז אל־אסד, שבו הביע נכונות, בתנאים ביטחוניים מסוימים, לרדת מן הגולן. על רקע זה עזבו את סיעת העבודה חברי כנסת שטענו כי נבחרו על בסיס מצע שונה, והקימו את "הדרך השלישית".

אבל לוי־אבקסיס נבחרה לכנסת על בסיס עמדות שהסיעה שלה עומדת מאחוריהן גם אחרי הבחירות. היא מסבירה עכשיו כי כפו עליה לקבל את רעיון הממשלה הצרה ערב הבחירות, אך זו טענת אחרון החלשים: אי אפשר לכפות מין דבר כזה על פוליטיקאי העומד על דעתו. מי שחושף, ימים אחדים אחרי הבחירות, כי לא התכוון למה שאמר רגע לפניהן, אינו ראוי להיות איש ציבור.