לעשות צחוק מהחוק

ברוב של 67 חברי כנסת וללא מתנגדים עברה הצעת החוק המגבילה את מספר שרי הממשלה ל־18. ההגבלה הזו היתה במצע של יש עתיד בבחירות 2013, והוכנסה להסכם הקואליציוני. השר יאיר לפיד בממשלת נתניהו בת 22 השרים חגג את ההישג.

אולם ההישג היה קצר ימים. כבר בישיבות ועדת החוקה הזהירו רבים, ובהם גם כותב שורות אלה, את חברי הכנסת של יש עתיד, שהטלת מגבלה בחקיקה על כינון ממשלה היא מעשה מגוחך ומיותר. ואכן, עוד לפני הקמתה של הממשלה הבאה, בשנת 2015, התכנסה הכנסת לישיבה לילית וביטלה את מגבלת מספר השרים.

והנה ההיסטוריה חוזרת. פורים עדיין לא כאן, וגם המצב הפוליטי העגום אינו מותיר הרבה סיבות לצחוק. דווקא בגלל זה כדאי להכיר תודה לקואליציית יזבק־ליברמן, על כך שהם מנסים בכל זאת לשעשע אותנו בהצעות חוק היתוליות.

ההצעה שעלתה כעת על הפרק מגוחכת במיוחד. חברי הכנסת יקבעו בחוק כי לא יהיה אפשר להטיל את הרכבת הממשלה על מי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום. מצטרפת אליה ההצעה המשעשעת להגבלת הכהונה של ראש הממשלה לשתי קדנציות.

כמעט אפשר לדמיין איך אחרי העברת הפייק־חוקים, חברי הכנסת הרק־לא־ביביסטים יתקבצו אל רצפת מליאת הכנסת, צוהלים ומקישים את מרפקיהם אלו באלו (במקום לחיצת היד המסורתית, לרגל חגיגות הקורונה).

מייד לאחר החגיגות תשקע אט־אט ההבנה הפשוטה. כדי שנתניהו יוכל להרכיב ממשלה הוא זקוק ל־61 אצבעות התומכות בהקמת ממשלתו. אם הוא יכול להשיג את אותן 61 אצבעות, הוא יכול להרכיב ממשלה. עם חוק או בלעדיו.

ואם לנתניהו אין 61 אצבעות להרכבת הממשלה, החוק מיותר וחסר משמעות. גם אחרי בחירות אפריל 2019, וגם אחרי בחירות ספטמבר 2019, לא היה שום חוק שמנע מנתניהו להרכיב ממשלה, ובכל זאת הוא לא הצליח לעשות זאת. זה יכול לקרות עכשיו, זה יכול לקרות אחרי הבחירות הרביעיות וזה יכול לקרות בעוד שנתיים, אבל האמת המתמטית הפשוטה לא ניתנת לערעור.

הדרך היחידה להקים ממשלה בישראל היא באמצעות תמיכה של 61 חברי כנסת. התמיכה יכולה להיות במפורש או בשתיקה, מאונס או מרצון, אבל את מספר הקסם הזה אי אפשר להעלים או לבטל.

החוקים המדומיינים הללו, גם אם יעברו, לא יפריעו ל־61 חברי כנסת להרכיב ממשלה ולבטל אותם. שום חוק או התערבות של בית משפט לא ימנעו מהעם את ריבונותו. קוראים לזה דמוקרטיה. נעים להכיר.