שבחי ירושלים: הפיל המזרחי חי ובועט

תמיד היינו בעיניהם "השד העדתי". השד המזרחי שבבקבוק, הבורח בשעות לא מתאימות וצריך למשמע אותו ולהחזירו אחר כבוד למקומו הנסתר, שלא ייראה וישפיע. כיום, כשהתוצאות הבחירות האחרונות הולכות ומתבהרות, נמצא כי הפיל המזרחי הציג עצמו שוב במרכז החדר, והוא חי ובועט. הוא זה שבלעדיו לא יקום שלטון יציב בישראל.

מאז 2008 פרופ' נסים ליאון ואני טוענים במאמרים ובספר משותף כי תרומתו החשובה ביותר של הליכוד לחברה הישראלית היא ביסוס המעמד הבינוני המזרחי בישראל. הליכוד יצר מהפכה שעיצבה את פני החברה בישראל מחדש בכך שביטלה את המצב של "שסעים חופפים" בין מעמד ומוצא עדתי, שאותו יצרה ועודדה מפא"י של ספיר ואשכול, גולדה ורבין. במקום כך הליכוד יצר "שסעים צולבים", שבהם רמת הסולידריות בחברה התחזקה הודות לכך שיותר ויותר אוכלוסייה מזרחית הגיעה למעמד הבינוני ואף למקומות גבוהים יותר.

יתר על כן, כל מי שנושא עיניו להנהגת החברה שלנו חייב להגיע להסכמות עם המעמד הבינוני המזרחי שנמצא בנתניה ובחדרה, בגן יבנה ובאשדוד. לא תיתכן הקמת ממשלה בישראל ללא הסכמתה של קבוצה זו, בשל גודלה המספרי ועוצמתה הכלכלית והחברתית. למעשה, קבוצה זו של מזרחים, העוברת תהליכי מוביליות חברתית מהירה, היא עמוד השדרה של הגמוניית הליכוד מאז 1977 ועד היום.

מול זאת היחס כלפי המזרחים במפלגת גנץ־לפיד נע בין התעלמות להתנשאות מתנכרת. ב"לבן על לבן" לא שמו לב כלל לכך שהמזרחים הם ישות חיה, משהו שמתרחש ופועל ורואה עצמו כבעל גבולות ברורים, ומבקש להוביל אינטרסים תרבותיים וכלכליים משל עצמו. לקבוצה זו של המזרחים יש התנסות דומה משותפת שצמחה מהמעברות, דרך המיתון והרעב של אותן שנים ועד למהפך 1977. המזרחים מצאו עצמם בעלי שותפות גורל בינם לבין עצמם ומול קבוצות אחרות, בעלות אינטרסים שונים. את זה בדיוק ביקשו גנץ־לפיד למחוק באמצעות ה"ממלכתיות", שהפכה בפיהם למזויפת, כזו שמטרתה לטאטא מתחת לשטיח את המזרחיות, בדיוק כמו נאום ה"סליחה" של אהוד ברק.

המזרחים הובילו בבחירות אלה ביטוי פוליטי קולקטיבי ברור. זהות קהילתית שאינה מתכחשת ללאומיות, למסורתיות ובו בזמן לשיח ניאו־ליברלי החותר למוביליות כלכלית מהירה. מפלגת גנץ־לפיד ביקשה לעקוף את המעמד הבינוני המזרחי, עטתה על עצמה שלושה גנרלים ובאה לשווק עצמה כ"ממלכתית". יש עתיד שהוביל לפיד חשה שאין למנהיגה יכולת ביטחונית מתאימה להתמודד עם האתגרים של ישראל, ולכן נדרשו שלושת הגנרלים. היתה זו הגשמת החלום של לפיד במתכונת טריפל. אולם אהוד ברק כבר לימד אותנו באותות ובמופתים כי גנרל מוצלח אינו מתכוֹן לראש ממשלה או לפוליטיקאי מוצלחים. בזירה הפוליטית הכללים הם אחרים לחלוטין מאשר אלה הנדרשים לניהול אוגדות ולפעולות צבא מוצלחות.

מפלגת גנץ־לפיד הכפיפה עצמה ללא כל ביקורת אפשרית בשום צורה ואופן לשלטון הפרקליטות, שמתוכה עלתה וצמחה לה כידוע עו"ד ליאורה גלט־ברקוביץ' שניסתה להטות שלטון בהדלפה. באותם ימים רחוקים, כשהיועמ"ש אליקים רובינשטיין רצה לרדת לחקר האמת ולברר את זהות המדליפים, הוא עשה זאת במהירות וביעילות. כיום היועמ"ש אביחי מנדלבליט מגן על המדליפים מפני האשמתם הציבורית והמשפטית על עבירותיהם המצפצפות על החוק ברגל גסה. באותה נשימה מנדלבליט מבקש את אמון הציבור בפרקליטות ובעבודתה.

בהצבעה הנוכחית לכנסת שמוביל הליכוד, נאמרה הצהרה ברורה וחד־משמעית: על הכנסת לחוקק את הנדרש כדי לעצור את התהליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו עד לסיום כהונתו. נתניהו חייב להתמקד כעת ביישום תוכנית המאה של טראמפ, ובמרכזה סיפוח הבקעה לישראל, לקדם בנייה מאסיבית שתיצור רצף בין האוניברסיטה העברית בקמפוס

הר הצופים למעלה אדומים, להמשיך בחיזוק הקשרים עם מדינות ערב המתונות ולהתמיד בחסימת האיום האיראני.

דרך אגב, אם גנץ־לפיד ירצו סיבוב בחירות נוסף, רביעי, נשמח לאתגר.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב