לאפשר פרסום, ולשתוק | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לאפשר פרסום, ולשתוק

, עודכן

כלי התקשורת אשר התעלמו כליל או למחצה מצו איסור הפרסום בפרשת "הסוכן שבגד" לכאורה שמו ללעג ולקלס את שלטון החוק. לעגם לצו האיסור אינו במקומו. שכן רצוי ששופטים בישראל יטו אוזן קשבת לבקשת מערכת הביטחון להוציא צווי איסור פרסום; וכאשר צווים אלה אינם נבונים או מוצדקים אפשר לערער עליהם בערכאה גבוהה ולשנותם מן הקצה אל הקצה. אבל אם ניתן ההיתר לפרסם מן הרגע הראשון והוא מתגלה כמשגה חמור, אי אפשר עוד להחזיר את הגלגל לאחור, אל האפלה ואל הצל ואל החשאיות.

מי בדיוק בעיתונים אלה יוכל לבוא לאחר מכן בטרוניות אל מי שמפרים צווים שיפוטיים, שהם חותרים תחת שלטון החוק? אם לעיתון מותר לנהוג כאוות נפשו בהחלטה שיפוטית - גם מתנחל במגרון ראוי לאותה זכות להפר את החוק. אין הבדל של ממש, אלה כאלה מאמינים כי עמדתם היא בבחינת דברי אלוהים חיים, וכל האחרים אינם מבינים מה מאותתת המציאות.

אך עצם הגשת הבקשה לאסור פרסום של מידע הרואה אור בטלוויזיה באוסטרליה מעידה כי ראש המוסד תמיר פרדו סבור כי העולם התקשורתי עצר מלכת אי שם בשנות ה-70. זה עולם אחר, אכזר ומהיר ונפוץ, ושום צו שיפוטי אינו יכול לבלום את הפרסום. גם אי אפשר לטעון כי המוסד לא היה יכול להיערך לקראת המצב החדש. הרי ידע זמן רב כי צוות טלוויזיה אוסטרלי עוקב אחרי הפרטים, ובמוקדם או במאוחר יפרסם את הדברים. יותר מדי אנשים ידעו. יותר מדי עיתונאים ידעו. יותר מדי בעלי תפקידים רשמיים בקנברה ובמלבורן ידעו.

אשר על כן אם הותיר אחריו "הסוכן שבגד" עקבות, שעלולים להביך את ישראל או לפגוע בה, היה למוסד זמן רב להיערך לקראת המצב החדש ולטשטש את העקבות. מה שאירע עם "הסוכן שבגד" מתרחש בתדירות מסוימת במלחמת שירותי הביון. קורה שסוכן סרח. קורה שנתפס. קורה שנעצר ונאסר ונכלא. גם קורה ששירות בתי הסוהר אינו משכיל להגן על חייו והוא מתאבד. הכל מצער, הכל לא בסדר, הכל מצדיק חקירה, אך הכל גם שכיח.

בנסיבות אלה אין צורך לבוא לכלי התקשורת בדרישה-הצעה למנוע פרסום; ואין סיבה לנצל את תום ליבה של השופטת גרסטל ולהוציא צו האוסר פרסום. תחת זאת צריך היה להניח לסיפור להתפרסם באוסטרליה, ולשתוק. רק לשתוק. כפי שצריך היה לעשות במקרים של מרדכי ואנונו וויקטור אוסטרובסקי שבגדו, ויצחק יעקב שתעה בדרך אסורה בלי כוונה רעה. מה שמטריד אינו סיפור המעשה אלא היעדר פרק הפקת הלקחים בצמרת הביטחונית של המוסד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר