גם הבריטים לא יצליחו לוותר על העובדים הזרים

לפי נציבות האו"ם לפליטים, מספר האנשים העקורים מבתיהם עולה על 70 מיליון איש.

כל אותם אנשים הם פוטנציאליים לקבלת אישורי הגירה למדינות אירופה. מאז החל משבר ההגירה באירופה, ב־2014, ההערכות הן שנכנסו אליה יותר מ־4 מיליון מהגרים ברישיון ועוד מאות אלפי מסתננים לא חוקיים. מבחינה חברתית הם הביאו לקרע גדול ביבשת, שהיה לשיקול מכריע בפרישת בריטניה מהאיחוד ולמשברים פוליטיים בכל אחת ממדינות האיחוד.

למעשה, כל מערכת בחירות שם בשנים האחרונות נסובה סביב מדיניות ההגירה של המועמדים והמפלגות. אך מבחינה כלכלית ההגירה הזו הצילה את אירופה הזקנה. בזמן שרבים מהאירופאים מזועזעים משכונות המהגרים הפורחות בלב הערים הגדולות, הרי שבשדות, במפעלים, במסעדות ובבתי המלון המהגרים הופכים להיות רוב.

בריטניה אף פעם לא היתה ידועה בסובלנות רבה מדי לזרים, אך היא היתה בין הראשונות ליהנות מסחר בעבדים, עוד לפני שהתופעה התרחבה לארה"ב של אמריקה. המסמך שמפרסמת כעת בריטניה בענייני הגירה הוא רק יריית הפתיחה במהלך שאנחנו כבר מכירים, מניסיון.

המהלך הבא יהיה רישיונות ייחודיים לחקלאים, לתעשיינים ולמלונאים. במקביל יתעורר לחץ במיכון, כפי שמקווים שם, שיחליף את הצורך בעובדים בכלל. אלא שהבריטים המקומיים לא מתכוונים להפשיל שרוולים ולצאת לפלחה, או ללכלך את ידיהם בגריז, או בשאריות אוכל - בדיוק כפי שהישראלים הוותיקים מסרבים לעשות זאת ויתר המקומיים במדינות המפותחות. הם יעדיפו לקבל דמי אבטלה ולא לצאת לעבוד במקצועות הצווארון הכחול. למעשה, המדיניות החדשה המוצעת בבריטניה לא חוסמת את אפשרות ההגירה, היא רק מייקרת אותה. השאלה היא אם גם בכך הבריטים יוכלו לעמוד.