אחד הסיוטים של הכדורגל הישראלי ושלי באופן פרטי זה שאת הקרבות המכוננים האלה בין בית"ר להפועל ת"א, נשמת אפו של הכדורגל הישראלי, יחליף אט אט הדרבי של עמק חפר בין הפועל חדרה למכבי נתניה.
אבל אנחנו לא חושבים כרגע על הטווח הארוך, אלא על כאן ועכשיו, ואחרי נצח זמן, שתי הקבוצות שוב מייצרות מומנטום. רוני לוי חזר אתמול לטדי כשהקרקפת של מרקו בלבול מתנדנדת על חגורתו, ואין יריבה טובה יותר מהפועל כדי ללבות את היצרים ואת תחושת הדחיפות להכות שוב ולהתקרב למקום השני. מצד שני, הפועל כמו הכנרת - סוף סוף לא נלחמת בקו האדום התחתון, אלא על הקו שמוביל לפלייאוף העליון.
פערי האיכות נטו מראש בצורה ברורה, אבל כבר אחרי 10 שניות יצא עלי מוחמד רע מאוד מהתיקול שלו עם עומר דמארי, שנשלח למים הסוערים ושרד אותם בהצלחה, מה שרמז על פתיחה בית"רית צולעת. קלינגר, שהיה מוכן לסגור על תיקו מראש, קיבל מתנה אחרי 9 דקות, כשוורדאסקה הרים רגל על אבו עביד וחטף פנדל. אלטמן הטיל ביצת זהב שנולדה בטרם עת.
הפיגור המהיר השפיע לרעה על בית"ר, שלא מצאה פתרונות לצפיפות. גם כניסתו של ראש הממשלה לא הרגיעה את המשחק חסר השקט, שבדקה ה־30 הפך לכמעט קטסטרופה אחרי מהלך פנטסטי של עומר דמארי. הוא יצר לספירובסקי 0:2 קליל, אבל המקדוני שרף הזדמנות של פעם, אולי פעמיים בחיים. מבור כזה בית"ר הזאת לא היתה חוזרת.
עכשיו אני רק מדמיין לעצמי מה הלך בחדר ההלבשה של הפועל בהפסקה. קלינגר בטח שרט את זיפי לחייו, נשכב על הרצפה, משך למעלה בלולאות חגורת מכנסיו והפציר בשחקניו להיות הוא במחצית השנייה. כי אם ייצאו מפה בשלום - הם יבואו לדרבי "אבו עלי" לגמרי, בואכה השישייה הראשונה.
וזה מה שבאמת קרה. כי בכדורגל הישראלי לתהילה יש תאריך תפוגה, של שבוע. בית"ר שכחה מה היא עשתה לחיפה לפני שבוע, והפועל שכחה מה חיפה עשתה לה לפני שבועיים - וחזרה לחמישייה. נשאר לה לשרוד מול שתי מעצמות. מכבי ת"א והפועל חדרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו