"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הפגנות במשולש: הכאב שמעבר לאבסורד

,עודכן

מאז פרסום תוכנית המאה, הציבור הערבי בישראל בכוננות. הפגנות ועצרות מחאה, פניות לשגרירויות זרות, אינסוף פוסטים ודיונים ברשתות החברתיות, והודעות לתקשורת של מנהיגי הציבור הערבי, המתנגדים לתוכנית בכלל, ולרעיון סיפוח המשולש למדינה הפלשתינית העתידית - בפרט. אין כל ספק, התוכנית והתגובות לה חשפו את הקונפליקט שבו נתונים אזרחי ישראל הערבים. הם מצד אחד מחזיקים באזרחות ישראלית, ומנגד - הם בעלי זיקה לזהות הלאומית הפלשתינית. בין שירצו בכך ובין שלא, ההיסטוריה גזרה עליהם להחזיק את המקל בשני קצותיו.

השניות הזו נחשפה בהפגנות באזור המשולש, שבהן נישאו דגלי פלשתין. מצד אחד מפגינים נגד הסתפחות למדינה הפלשתינית העתידית, ומצד שני מניפים את דגלה. אפשר להבין מדוע הציבור היהודי רואה בזה אבסורד, ואולי אף צביעות. אך מצד שני, ראוי להתייחס גם למורכבות.

הציבור הערבי בכלל ותושבי המשולש בפרט למודי אכזבות. רבים מהם ממילא חיים בתחושה שאין להם מקום אמיתי בחברה הישראלית, ושגם הייצוג הפוליטי שלהם רחוק מלהשפיע. תוכנית המאה מוכרזת בטקס מרשים בבית הלבן, והנה מגלים ערביי ישראל שארה"ב מתייחסת אליהם מעל לראשיהם כאל סחורה שאפשר להעביר. הם רואים איך מצד אחד רבים בישראל לא מתנגדים, ואולי אף תומכים, ברעיון סיפוח המשולש לשליטה פלשתינית, ומצד שני - יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, מכנה אותם בנאומו "ערביי ישראל" ומתקשה לזכור את שמותיהם של חלק מחברי הכנסת הערבים, שממילא אין להם השפעה מדינית של ממש.

רעיון העברת המשולש לשליטה פלשתינית אינו חדש. הוא התחיל כמשהו שנראה כמו פרובוקציה גזענית, לאומנית, ולחלוטין לא ריאלית. אך הנה מגלים אזרחי ישראל הערבים שהתוכנית הזו קורמת עור וגידים, או לכל הפחות מקבלת לגיטימציה כחלק ממתווה ליישוב הסכסוך. נכון, רה"מ הודיע שחלק זה בתוכנית אינו בר מימוש מבחינתו, אך רבים בציבור הערבי רואים בכך ניסיון למזער סחף של הצבעת מחאה במגזר לקראת הבחירות.

התרחיש ממילא אינו ריאלי. רבים מתושבי המשולש יוכלו להעביר כתובת מבעוד מועד, בפרט כשמדובר בעובדי מדינה בשלל התחומים, שלא לדבר על הנראות המשפטית והבינלאומית של שלילת אזרחות גורפת. אבל המחשבה, הידיעה, שמתכננים "להיפטר" ממך, כאזרח, או שבמחי חתימה על מסמך שוללים את אזרחותך ומנתקים אותך מהמדינה שלך, מהקרובים שלך, מהמסגרות החברתיות והמקצועיות שלך - לא מסייעת לבניית אמון. בשיאו של תהליך השתלבות והתקרבות, בעיקר של הדור הצעיר, הסעיף הקטן הזה במתווה, גם אם נשלל בסוף, מכאיב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר