"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ועכשיו תעשה פרצוף צנוע

,עודכן

מופע הצניעות המרגש של גנץ בשדה התעופה לא השאיר עין אחת יבשה. הנה אדם שעומד בתור לקונקשן, הנה מועמד לראשות ממשלה שהוא ככל האנשים, שהוא כמונו, כאחד האדם. לא פלא שהתמונות של גנץ יושב בגפו בשדה התעופה הציפו את הרשת, ועשרות הצלמים שהוזמנו לרגל האירוע המבוים בקפידה טרחו להשאיר את הפמליה הגדולה שליוותה אותו מחוץ לפריים.

קמפיינרים חרוצים ועמלנים הצליחו לביים את דון קיחוטה לבית כחול לבן בפוזה צנועה ומבודדת. אוליבר טוויסט של הפוליטיקה הישראלית טס לחו"ל, והוא לא מבזבז לכם שקל אחד מכספי המסים. חוץ מכספי המסים שהוא כבר שלשל לחברה הכושלת שניהל, 4 מיליון שקלים ליתר דיוק ועד 46 מיליון על החשבון, כולם כספי משטרה שהיו יכולים לסייע לחברה הערבית או לנשות דרום תל אביב, אבל הועברו אחר כבוד וללא מכרז על ידי אלשיך היישר לזרועותיו של גנץ הצנוע, כי הוא מכר למשטרה מוצר שלא קיים. לכאורה, הכל לכאורה, כמובן.

מובן שהיה מסקרן מאוד לשמוע עוד קצת פרטים על הפרשה התמוהה הזאת ועל האפשרות שמפכ"ל המשטרה פינק את גנץ הצנוע במיליוני שקלים שירדו לטמיון על חשבוננו, אלא שזה בלתי אפשרי: התקשורת חונקת את הסיפור כל עוד נפשה בה, והיועמ"ש פשוט מסרב בכל תוקף להעביר את החומר על הפרשה לשר לביטחון הפנים.

וזה לא שארדן לא ביקש. הוא דווקא ביקש לפני כעשרה חודשים את כל החומר, אבל יצא ככה שממש במקרה תגובתו של היועמ"ש היתה זהה לחלוטין לתגובת התקשורת: הוא חנק את הסיפור בגופו.

מתברר שהיועמ"ש שוקל את העניין כבר עשרה חודשים, והוא כפי הנראה ימשיך לשקול לפחות עד אחרי הבחירות. אפשר להירגע, התדמית הצנועה של גנץ לא תיפגע, ואזרחי ישראל יצביעו נכון.

בעידן הנראות השטחי כמי שלולית, החיים והמוות התדמיתיים תלויים ברצונן הטוב והסלקטיבי של התקשורת ומערכת המשפט. ברצותן - ראשי מפלגת כחול לבן מייצגים את טוהר המידות והצניעות, אפילו שיאיר לפיד מדורג במקום השלישי של שיאני הטיסות הממומנות בכנסת ישראל, למרות העובדה שניסנקורן עמד בראש ארגון מסואב ולא שקוף שפועל מכוח איזה חוק עות'מאני ישן, אפילו שאשכנזי הסתבך בפרשיית "שמן" ואפילו שחברת הממד החמישי של גנץ שלשלה לכיסה מיליונים בפרשה שהיועמ"ש מסרב בעיקשות מופתית לחשוף.

אז גנץ הצנוע יושב מבודד, מהורהר, בתור למזוודות או לצ'ק־אין בשדה התעופה, לא לפני שהתייעץ עם מועצת הקמפיינרים שעזרה לו לעצב את הפוזה והזמינו צלמים ותקשורת כדי לתעד. זה כמובן מרשים כמעט כמו מסיבת הפרידה שלו מצה"ל, שעלתה למשלם המסים לא פחות מ־600 אלף שקלים.

אם מחברים את הסכום הזה לסכום שהוא קיבל במתנה ממשטרת ישראל עבור תמורה שלא קיימת, אפשר לומר שגנץ עלה למשלם המסים סכום שגדול עשרות מונים מהסכום שחבריו של נתניהו העניקו לו במתנות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר