אין מה לרחם עליהם. לא על סתיו שפיר ולא על יולי אדלשטיין ובנט ושקד ומיכל שיר. אין מה להגיד "מסכנים, תראו מה עושים להם" בקול נמוך ובעיניים מצועפות. האנשים האלה הם פוליטיקאים, לא גננות. היום־יום שלהם מושתת על דילים וקומבינות, חנופה ובוגדנות, איומים והפרת הבטחות - לא על חמלה ורוך בתוספת קורטוב של נעים בגב. הם מאומנים בבליעת רוק כבד במיוחד; זו העבודה שלהם.
סתיו שפיר עזבה את מפלגת העבודה לאחר שהפסידה בפריימריז על ראשות המפלגה. היא החלישה את המפלגה שהיתה ביתה ושנתנה לה את ההזדמנות הפוליטית הראשונה בחייה בגיל צעיר מאוד, מפלגה שבה הגיעה לעמדה בכירה מאוד. איציק שמולי יכול היה לעשות בדיוק אותו מהלך, ובחר שלא. אז עכשיו היא משלמת את מחיר המהלך הפוליטי שעשתה. עמיר פרץ "בעט" אותה החוצה, אבל היי - היא זו שבעטה בו ראשונה.
יולי אדלשטיין עובד כבר שנים בסמיכות לסביבת נתניהו. הוא יודע בדיוק עם מי יש לו עסק. איש חכם אדלשטיין, מתוחכם ומדויק. הוא חשוף לקבוצות הווטסאפ של הליכוד ולדפי המסרים, הוא כבר ראה מה קורה למי שלא מתיישר בדיוק לפי הקו של ראש הממשלה או משרת את צרכיו. הוא באמת חשב לעצמו שבמאבק ההישרדות הזה יש למישהו גבולות? הוא באמת האמין שלא יהיו מי שיתחילו בהפצת הודעות טקסט אנונימיות שיזכירו את עובדת היותו "בן של כומר"?
והנה גם מיכל שיר, שעומדת על הבמה ובוכה שפוגעים בה כי בחרה לתמוך בגדעון סער. מה חשבת שיקרה, שראש הממשלה יתקשר אלייך ויגיד שהוא מכבד את החלטתך ומקווה להתמודדות נקייה והגונה? שהאנשים שמבית מדרשם יצאו הקמפיינים המטונפים ביותר יהפכו עורם ברגע שמדובר במאבק בתוך הבית? שלא יסמנו אותך ואת סער כאויבים וכבוגדים? שהכבוד הזה שמור רק לרמטכ"לים לשעבר שבחרו להתמודד נגד נתניהו?
אבל האיש שממש אין מה לחוש כלפיו ולו טיפת צער הוא נפתלי בנט, האיש שהיה מוכן לספוג כל השפלה וביזוי ובלבד שימצא עצמו מתעדכן על הנעשה בגבול הצפון ובגבול הדרום, לא דרך העיתונים אלא דרך הרל"ש. בנט, שקיבל את תיק הביטחון כאתנן פוליטי, ועכשיו לא מבין למה נתניהו מאיים לקחת אותו ממנו בגלל פוליטיקה. אוי ואבוי, איך משחקים ככה בביטחון המדינה, הרי ביטחון הוא מעל הכל, לא? ובכן, כן, בערך, עד הרגע שבו צריך לאחד את הימין.
אין דבר מעיק יותר מפוליטיקאים שטוענים שהם לא. שמשתמשים במערכת ובכלים ובסולם הערכים המעוות שלה, ואז מלינים כשהיא משתמשת באותם כלים נגדם. מי שלא מסוגל לשאת את החום - שלא ייכנס למטבח. כי פוליטיקה היא המקצוע שהכי מחדד את המחשבה - אבל הכי משחית את הנפש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
