"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
לא כך צריך להסתיים פרק בחיים

לא כך צריך להסתיים פרק בחיים

,עודכן

חוקרים בתחום מדעי הבריאות עשויים להפיק לקח מועיל למען הכלל ממחלתו הקשה של מאושפז במקום המרפא, שבו הוא מתייסר עד להחלמתו. לא מעט תובנות יוכלו החוקרים להפיק, עד כדי מניעת מחלה, ריפוי או לפחות הקלה לסובלים. ולא רק בתחום הרפואה עשוי לצאת מתוק מעז.
אני מעז להעלות סברה זו ולהעתיקה לתחום יחסי העבודה, אל סוגיית הפרישה. הפרישה, בדרך כלל, לא מגיעה בהפתעה. אבל בעצם ההודעה על מועד ההיפרדות ממקום העבודה יש משום סיום של פרק חיים, ובמקרים רבים נמשך פרק זה שנים רבות. כותב שורות אלה התבשר לאחרונה על קץ העסקתו בתאגיד השידור הציבורי. יחלוף עוד זמן מה עד שיגיע היום האחרון של שנות העבודה. בכל מקרה, נותרת צלקת אשר ספק אם תיעלם במהרה: זו המזכרת שהותיר מפגש שאופיו לא היה יאה, על גבול הזלזול. זה המפגש שבו מתבשר המועסק על שילוחו.
הרי לנו אפוא לקח חשוב שראוי ללמוד וליישם, ולא רק על שום החוויה האישית: יש לעשות הרבה כדי שברגע שבו נועל המפוטר בפעם האחרונה את הדלת, יחוש בצאתו כי תרם, כי הביא תועלת, ולא לשווא שולם לו שכרו.
לא העלמתי מן המתעניינים את גילי: 81. בכל זאת הענקתי לממונים נימוק, הגיוני בעיני רבים, להפסקת העסקתי. 81 - שנים רבות לאחר המועד המוסכם (67) לפרישה לגמלאות. אך האם קביעת מועד לפרישה, כפי שהוא קבוע בחוק, הוא אכן מעשה נבון? הרי לא חסרות דוגמאות הסותרות קביעה זו.
המחוקק קבע כי שופטים בישראל פורשים במלאת להם 70. נראה כי הסיבה לקביעה זו, שאין עימה כל פשרה, היא שנגרעת התבונה מאדם אחרי גיל זה. ומי שמלאכתם היא שפיטה, נדרשים לדעה צלולה ולמחשבה בהירה. אך 70 שנות חיים אינן מסמנות בהכרח את סף הפעילות העליון, ערובה לבהירות המחשבה.
שופטי בית המשפט העליון בארה"ב, למשל, הם שקובעים מתי יפרשו מן הכס. השופטת הנודעת רות ביידר־גינסבורג (86) עדיין מכהנת בבית המשפט העליון בוושינגטון. היא אמנם אינה בקו הבריאות, אך עדיין יושבת על הכס. לא נס ליחה. לא נס ליחם של עמיתיה לשיפוט. נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק (83) פרש לפני שנים מן הכס. הוא מרבה להתבטא ברבים. היש מי שמזהה באמירותיו סטייה מדרכי החשיבה? ומה בדבר שחקנים, אמנים, עיתונאים ועוד? היכן נקבע כי 70 או 67 הוא אכן סף עליון, מדעי ממש, לפעילותם של אלה והדומים להם בפעילותם? ובהזדמנות זו, נאחל לליא קניג (90) עוד שנות תיאטרון רבות ופורות.
המילים הנ"ל אינן, כמובן, בבחינת קביעות השעונות על לקחי מדע הגריאטריה. הן תולדה של התנסות אישית, ממש בימים אלה. כבר נאמר "והדרת פני זקן". ימומש ציווי זה, על כל היבטיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".