"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מלכודת הדבש של הימין הרך

,עודכן

בסרטון ויראלי שהופץ השבוע ברשת, נראה איימן עודה עומד מול קהל בוחרים פוטנציאלי ושוטח את טקטיקת הפעולה של המפלגה שבראשה הוא עומד: קודם נחבור לציונים, אחר כך נירש את הארץ.

עודה אכן נושא עימו בשורה. אחרי שנים שבהן המפלגות הערביות בחרו בעמדת "המשקיף מבחוץ" כטקטיקה מכוונת המבטאת כפירה במגרש הציוני, הרשימה המשותפת מעבירה אותות חדשים של מעורבות או לכל הפחות טשטוש הקו הבדלני.

החדשות הטובות הן ששינוי הטקטיקה הוא תוצאה של לחץ מהרחוב הערבי שקץ בבדלנות ומשווע לקחת חלק פעיל בפוליטיקה הישראלית. החדשות הרעות הן שיש לרשימה המשותפת תוכנית "שלבים" מפורטת שמאחוריה לא עומדת שאיפת השתלבות בין החברה היהודית לערבית בישראל, אלא ניסיון לייצר מהפכה מבית.

המטרה: "שבירת ההגמוניה הציונית". האמצעי: מפלגת כחול לבן. על פי דבריו המפורשים של עודה, הדרך היחידה לשבור את הציונים היא קודם כל לחבור אליהם. הוא מדבר אל קהל שומעיו בטון אפולוגטי, ולא בכדי: אם צריך "לשבור" את ההגמוניה הציונית, סימן שהציונות היא האויב ולאויב אין לחבור, להפך, יש להילחם בו.

אך כדי לסבר את אוזני שומעיו הוא מבהיר שאין זאת אלא טקטיקה המשרתת את המטרה הסופית - הרס המדינה היהודית ציונית דמוקרטית, ויצירת מדינת כל אזרחיה (כולל חוק השבות יש להניח) על חורבותיה. המטרה עצמה לא אמורה להפתיע, היא נאמרה בדרכים כאלה ואחרות על ידי רוב נבחרי הציבור הערבים. החידוש בדבריו של עודה הוא האמצעי.

יו"ר המשותפת רואה במפלגת ה"מרכז", שבה יושבים בין היתר אנשי ימין מובהקים, קרש קפיצה לפירוק האתוס הציוני.

זה בכל זאת מפליא: גורמים בציונות הדתית רואים במפלגת כחול לבן אופציה שלטונית ריאלית, ורשימה אנטי־ציונית רואה באותה מפלגה כתובת מצוינת להנעת המהפכה. צריך לומר ביושר: אם שני קטבים כל כך מנוגדים רואים באותה מפלגה כתובת למימוש שאיפותיהם, סימן שיש במפלגה הזאת רכיב יסודי של הונאה ואחיזת עיניים. מישהו משני הצדדים האלה טועה בכתובת, ואם מביאים בחשבון את מה שכחול לבן מצניעה במחשכים ואת מה שהיא מבליטה במסע התעמולה שלה, קל להבין שהיא מוליכה שולל את האגף הימני־לאומי.

מהבחינה הזאת, האוזנר, הנדל ויעלון אינם אלא מסך עשן שנועד להסתיר את שלח או גרמן; הם מלכודת הדבש של המצביע הדתי שייתן את קולו (ואם הוא גר בהתנחלות אז אולי גם את ביתו) לידיהם הרדיקליות של מי שבאמת מנהל את ההצגה וסוגר דילים עם המשותפת מאחורי הקלעים. ומשחק אחיזת העיניים הזה הופך מסוכן יותר כשמביאים בחשבון את עשרות המנדטים שכחול לבן שואבת ממצביעים ישראלים זעיר בורגנים שגרים במודיעין או ברחובות ודווקא מחבבים את הזהות הציונית שלהם אבל "לא סובלים את משפחת נתניהו". מדובר בעשרות מנדטים שהולכו שולל ועלולים להתעורר בוקר אחד ולגלות שהם נתנו את קולם למימוש תוכנית השלבים של איימן עודה, רק משום שבטלוויזיה טחנו להם את התודעה עם המסר שמשפחת נתניהו לא נחמדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר