בשנים האחרונות הפכו מסיבות עיתונאים של ספורטאים פורשים לטלנובלות סוחטות דמעות. הם מספרים שמכאן השמש תלך ותשקע, שיותר לא יזכו לריגושים, ובטוחים שמה שהיה כבר לא יהיה. אני דווקא אומר למאור מליקסון - שהחיינו והגיענו לזמן הזה. תנוח.
רק השבוע עלה לכותרות סיפורו של רפי דהן, שפציעה מחרידה קטעה קריירה שיכולה היתה להיות מזהירה. עודד קטש, מגדולי כדורסלני ארצנו, נאלץ לפרוש בגיל צעיר בגלל סחוס סורר בברכו. מליקסון לא שם. היתה לו פציעה רעה מאוד שאיימה על בריאותו, ועכשיו, אחרי שניסה לחזור ולא הצליח - הוא יכול בגיל 35 לסכם בסיפוק קריירה נהדרת של אחד הבחורים הטובים שהוציא מתוכו הכדורגל הישראלי.
למליקסון היו שלושה עוגנים: בית"ר ירושלים, ויסלה קרקוב והפועל ב"ש. בשלושתן היה מיוחד, כזה שהפך אותן למי שהן. אלי כהן השריף היה הראשון לתת לו הזדמנות בבית וגן. לקח לו ארבע דקות להבין עם מי יש לו עסק. הוא השאיר את העוזר שלו על הדשא, ובדרך לשירותים עצר ליד חדרו של אברהם לוי וצעק לו "בוא מהר" לראות את הטאלנט. והיה כמובן את השיר ששרו בטדי למאמן חנן אזולאי: "תקשיב טוב יא רועה צאן, תכניס את מאור מליקסון, מליקסון, מליקסון".
היה גם את גיא עזורי, שבסיבוב הראשון של מליקסון בהפועל ב"ש ראה את הפוטנציאל שמתקשה לפרוץ ולייצר מספרים. הוא נתן לו את סרט הקפטן, ומהרגע הזה משהו שם התפרץ - גם המספרים, לא רק הכוריאוגרפיה.
הוא היה פנטזיסט, מאלו שהכדורגל פה מייצר בבודדים, דוגמת ברקוביץ', בניון, רביבו, שפיגלר, שפיגל, זוהר, נמני וקלדרון. מסוג השחקנים שגם ביום רע שלו המאמן מתלבט אם להוציא אותו, כי בנגיעה אחת הוא יכול להפוך משחק. פולין נרעשה ממנו בתחילת העשור והרעיפה עליו אהבה כשהוביל את ויסלה לאליפות. היא אף ניסתה לאזרח אותו. איפה הוא היה אז, ואיפה לבנדובסקי.
האוהדים בווסרמיל כתבו לו מכתבי אהבה וגעגוע עד ולנסיין הצרפתית, וכשדחה הצעה מפתה מלגיה ורשה, חזר להפועל ב"ש. כולם זוכרים איך לפני עשור סגר פיגור בזמן פציעות והשווה ל־3:3 מול רמה"ש - תוצאה שקירבה את המועדון עוד סנטימטר לליגת העל.
מליקסון והמאור השני היו מחוללים מרכזיים בעונות האליפות. השער שלו מול מכבי בנתניה, זה מול ראיקוביץ' בבלומפילד, הנוכחות המהדהדת אחרי הליכתם של ברדה ובוזגלו, תחילת ההפנמה שהגוף מתחיל לבגוד.
אם נגזר לסיים, אז ככה - ועכשיו. לא לגרור את הפרישה לסאגה הולכת וכואבת של ספסל/ספסל/דשא/ספסל. כולנו רוצים לזכור אותך כמו שהיית, מאור, ולא כמו שניסית לחזור להיות מה שהיית. טאלנט, בחור לעניין, אהוב הקהל ואושיית אינסטגרם. זה יום לצחוק בו, מאור מליקסון, לא לבכות. כי היית הכי ראוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו