"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מדוע אוותר על הביקור בקלפי

,עודכן

תחילה, הבהרה: את תוכנן של השורות הבאות אין להבין כהטפה או קריאה לרבים ללכת בעקבותיי. לא תיכלל כאן קריאה להפרת חוקי המדינה, אלא רק להשתמט הפעם מן המכונה "חובה אזרחית", כלומר הצבעה בבחירות. במדינות אחדות, הצבעה היא חובה חוקית; המדיר רגליו מן הקלפי, ייענש. לא בכדי מוענקת אצלנו פגרה בת יום, כדי לפצות את המצביעים על השתתפותם בבחירות.

אך ב־2 במארס אהיה שותף לעוד אזרחים שהחליטו לא למלא הפעם חובה זו. כמו מיליוני ישראלים, הייתי שותף סביל וחדור עלבון בעת המעקב אחר מה שהתרחש כאן באחת התקופות המכוערות ביותר בדברי ימיה של המדינה. מי איננו נגעל מן מהתופעה שבמסגרתה, בסמכות וברשות, מפלגה המיוצגת בכנסת על ידי פחות ממניין נבחרים, תכתיב מדיניות לאומית ואורחות חיים למיליונים. אומרים, "כל ממזר מלך". ויש לומר, כי מי שינפיק מחר לחיילים ציוד אישי, מנעליים ועד מכשור אופטי יקר ערך, עשוי להתמנות לאחר שחרורו לשר ביטחון, אם לא לראש ממשלה.

למען האמת העובדתית, דווקא החזקנו מעמד עד כה בצורה מעוררת התפעלות, אמנם רק לאחר בליעת גלולה נגד קבס. זו רק הקרבה זוטא, ברוח החוק. אבל למה לא לחסוך אותה מאיתנו? שיטת המשטר המוזרה שלנו היא הזירה שבה התנהלו בחודשים האחרונים, בין סיבוב הצבעה אחד למשנהו, המפגשים העקרים וחסרי המשמעות של מנהיגי שני הגושים. חילופי הדברים בפומבי בין המנהיגים היריבים, רק העצימו את תחושת הקבס אצלי, ודומה שאצל רבים אחרים.

כי המנהיגים נטשו, לאורכם של חודשים, את האוצר היקר ביותר שיכולה הדמוקרטיה להפקיד בידי אחד מנבחריה הבכירים: האזרחים. מן הפיקדון הזה האזרחים לא הפיקו כל רווח. בנתניהו ובגנץ, שני ראשי הגושים, תעתע ח"כ ליברמן. המתכונת הנוכחית של המשטר אפשרה לו למלא את תפקיד המגשר, ובעיקר לעשות עוד ועוד נפשות תומכות ל"ישראל ביתנו".

מוזר עד כמה נתניהו, הפוליטיקאי המיומן ביותר כאן, וגנץ, רמטכ"ל לשעבר, הניחו לליברמן לעשות כאוות נפשו למען מפלגתו, במסווה של הטפה לממשלת אחדות. מצב השוויון, כמעט, בין שני הגושים, אפשר לו להידחק בין שני ההרים, ולהפיק רווח פוליטי. האזרחים שעתידם תלוי גם בעומד בראש הצמרת, לא שמעו דיווחים שיצאו ממפגשי השניים, דיווחים שסיפרו להם אם גיבשו, למשל, תוכנית הבראה למערכת הבריאות. אולי לבשורות מן הסוג הזה ייחלו האזרחים. לשווא.

על כן, עקב ההתעלמות מאיכות היומיום של האזרחים, והפסיחה על מצוקות שונות, מצא הח"מ לנכון להתעלם זו הפעם מן התחינות הפוליטיות, המוקלטות, שבקרוב עוד יוזרמו אליו ולרבים לטלפון. הפעם נוותר לא רק על האזנה לתשדירים, אלא גם על ההצבעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר