מפלגות מנהיג: דמוקרטיה מאובנת

אחת הסכנות החמורות שהתפתחו בשנים האחרונות לדמוקרטיה בארץ היא התבססותן של מפלגות מנהיג. יאיר לפיד ובני גנץ, ולצידם אביגדור ליברמן, ביססו דפוסי שליטה מוחלטת על המפלגות שהם הקימו, והובילו מצב שבו המנהיגים קובעים באורח אישי את מהלכיהן המרכזיים, מבלי שיצטרכו לתת דין וחשבון פנימי על מעשיהם.

למעשה, חברי הכנסת או חברי המפלגה הפעילים הם לא הרבה יותר מסטטיסטים שיכולים להיות מוחלפים בכל פעם שהמנהיג החליט כך. המסגרת, החשובה כל כך לעימותים ולהחלפת דעות - מרכז המפלגה - נזרקה לקרן זווית.

עד לפני זמן לא רב נהגו רבים בשמאל ובמרכז לגחך בהתנשאות על המפלגות החרדיות, שהיו מובלות על ידי מועצת גדולי התורה. כיום הם עצמם מצויים באותו המצב, ואולי אף חריף ממנו. מפלגה פעילה, בעלת יכולת להביא לביטוי את הקולות המגוונים המתקיימים בה בצורה אוטונומית וחופשית, הפכה למצרך פוליטי נדיר.

אחד השיאים של תופעת "מפלגת המנהיג" נרשם לפני שבועות אחדים, כשיאיר לפיד האריך ב"הליך טכני לאור הנסיבות המיוחדות" את כהונתו כיו"ר יש עתיד בעוד שלוש קדנציות. מה זה, אם לא דיקטטורה למתחילים...? בראשית דרכו הפוליטית שריין יאיר לפיד את מעמדו כיו"ר לשתי קדנציות. ב־2016 כהונתנו הוארכה עד לכנסת ה־22. כעת, 2019, הדמוקרטיה הישראלית במיטבה... הוארכה כהונתו בשלוש קדנציות נוספות - עד סוף הכנסת ה־25.

חבר הכנסת ממפלגתו של לפיד, אלעזר שטרן, הודיע בתוכנית טלוויזיה כי רשימת חברי הכנסת של מפלגתו עדיפה וטובה על פני זו של הליכוד. לא אדוני, האלוף לשעבר, טעות בידיך! מירי רגב, אמיר אוחנה ודודי אמסלם, דוד ביטן וגילה גמליאל נאבקו על מקום ברשימה לכנסת. הם בכנסת בזכות ולא בחסד. אתה, לעומת זאת... נמצא שם בחסדו של מנהיג המפלגה. ביום שבו יסור חינךָ, מה יקרה? אתה, וכל אחד מחברי הכנסת של מפלגתך, קיבלתם את מקומכם הפוליטי על בסיס של "שותפות אישית" עם מנהיג המפלגה. ואתה עוד מתגאה בכך? היעדרותה של הדמוקרטיה במפלגה שלך הפכה מקור לגאווה? פשוט לשמוע ולא להאמין.

הרעיון העומד בבסיס מפלגת המנהיג הוא שעודף של שיתוף וריבוי קולות בתוך המפלגה יוביל לצמצום הדמוקרטיה הממשית ויפגע ביכולת לתפקד באופן יעיל על פי האינטרסים של המנהיג. למעשה, בישראל מתבססת פוליטיקת אליטות, שרואה את מעורבות הפעילים הפוליטיים במונחים אינסטרומנטליים, מאחר שמעורבותם איננה רצויה עוד בתחום הרעיוני והאידיאולוגי. מעורבותם במרכז מפלגה פעיל ותוסס עלולה להטיל על המנהיג עומס יתר, שיחייב אותו להתחשב בקבוצות שונות כדי לקדם את התוכניות שלו.

כמו תאגידים או ארגונים היררכיים, מפלגות המנהיג אינן מאמינות בתבונתו של האדם הפשוט כפרט ובתבונה הקולקטיבית של בני האדם, ולפיכך מצטמצמת אצלם תפיסת הדמוקרטיה כשיטה לבחירת מנהיגות - ותו לא.

בשבועות הקרובים עומדים עשרות אלפי חברי תנועת הליכוד להכריע בפריימריז על הנהגת המפלגה בין בנימין נתניהו לגדעון סער. בימים אלה מפלס המתיחות יעלה ועוצמת הוויכוחים תחריף לטונים צורמים. אולם אין זה ויכוח סכום אפס בין שני היריבים. זהו הביטוי של מפלגה תוססת, המחפשת את דרכה כדי להביא לשותפות תחרותית שבה יבוא לביטוי מגוון רחב של אישים השותפים בקביעת דמותה.

לא נתניהו ולא סער יכולים להיבחר בלי תמיכת הסניפים והפעילים הפוליטיים, והללו הופכים לדמויות שקולן מושמע ובעל השפעה מהותית. זו התקווה הדינמית של הדמוקרטיה בישראל, אל מול המאובנות המסוכנת של מפלגות המנהיג.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב