"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האינטלקטואלים של הימין חייבים לדבר

,עודכן

בתחילת השבוע פנתה לבג"ץ קבוצת אינטלקטואלים מהשמאל בדרישה שיורה ליועמ"ש להחליט לפני הבחירות אם נתניהו, לאור כתבי האישום, רשאי בכלל להרכיב ממשלה. קריאה זו מצטרפת לשורת פעולות מצד אנשי רוח ומלומדים בשמאל, הפועלים רבות בזירה הציבורית פוליטית. רק לאחרונה הקים פרופ' יורם יובל מאהל מחאה, נוסף על פרסומי מכתבים יומיים וקריאות לראש הממשלה להתפטר. מוקדם יותר השנה החליטו מרצים מאוניברסיטאות בארץ להקדיש את שיעוריהם לטובת "לימודי דמוקרטיה", כחלק מהתנגדותם לחוק הלאום או לטענה בדבר כוחה הרב של מערכת המשפט.

אין ספק שמול הפעילות הטורדנית של התנועה לאיכות השלטון, למשל, פועלים גופי ידע ועשייה כגון התנועה למשילות ופורום קהלת. לפני שנים גם הוקם בימין חוג הפרופסורים לחוסן מדיני־כלכלי, ובירושלים פועלת זה שנים המכללה למדינאות. אלה רק דוגמאות אחדות לחממות ידע והכשרה שיזמים מוכשרים בימין מטפחים. אבל המצב השכיח הוא שאינטלקטואלים מן השמאל משמיעים את קולם ופועלים במרץ בסוגיות פוליטיות וחברתיות, ואילו החזית שמימין נותרת רפה. בגן העצמאות לא הוקם מאהל מחאה של פרופסור ימני, ושום חבורת מרצים שמרנים לא החליטה לדון בשיעוריה בחשיבות חוק הלאום או באי־ההפרדה שבין הרשויות. מבלי לדמיין את הסערה שהיתה מתחוללת אם מישהו מהימין היה מעז לנהוג כך, עדין קשה להצדיק את השקט הכמעט קבוע מימין.

מדוע אינטלקטואלים ימנים, בפרט מהאקדמיה, נמנעים מנקיטת עמדה ומפעולה בזירה הציבורית? הסברה הלא מוכחת היא שרוב אנשי האקדמיה הימנים מרוכזים יותר בעולם מדעי הטבע והמדעים המדויקים, ושם, בניגוד למדע החברה והרוח, יש פחות נטייה למעורבות פוליטית. עוד נוהגים להסביר שהאקדמאים הימנים, הנמצאים ממילא במיעוט בקמפוס, חוששים להביע את עמדתם משום שהם יראים למקום עבודתם או למעמדם. וכך, כמו בתקשורת, גם באקדמיה הבדידות של הימנים, שהתחילה בפרקטיקות של השתקה, התפתחה אט־אט לדפוס של צנזור והשתקה עצמית.

בקורסים שאני מלמדת, אני נוהגת לומר לסטודנטים את הדברים הבאים: "אתם בוודאי מניחים שלאדם בגילי ובמעמדי יש עמדות פוליטיות. אינכם צריכים לחשוש מכך. להפך, הייתם צריכים לדאוג אם לא היו לי עמדות ברורות בשלב הזה של חיי". ולאחר מכן אני מוסיפה: "עם זאת, זה לא אומר שאני אנסה חלילה לכפות את עמדותיי או לשרבב אותן תחת מעטה של מחקר". אכן, יש הבדל משמעותי בין להיות חוקר ומרצה לבין לפעול כאינטלקטואל ציבורי. לא כל מדען מוצלח רוצה להיות פעיל בזירה הציבורית. אבל מצב שבו נשות ואנשי אקדמיה מימין יימנעו מכך בגלל החשש מתגובת הסביבה, הוא בלתי מקובל.

בימים דרמטיים אלה, שבהם היועמ"ש נקרא למעשה לבטל או לייתר את הבחירה הדמוקרטית, אין עוד לאינטלקטואלים מימין הפריבילגיה לשתוק ולהשתמט מפעולה ישירה. בין שנהגו כך בעבר מפחד ובין שמבחירה, הגנטיקה הזאת חייבת להשתנות. אי־נקיטת עמדה כמוה כהסכמה עם מי שגיסותיו ממלאים ממילא את הזירה הציבורית וקובעים את סדר היום דרך קבע, דהיינו: השמאל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר