האינטלקטואלים של הימין חייבים לדבר

בתחילת השבוע פנתה לבג"ץ קבוצת אינטלקטואלים מהשמאל בדרישה שיורה ליועמ"ש להחליט לפני הבחירות אם נתניהו, לאור כתבי האישום, רשאי בכלל להרכיב ממשלה. קריאה זו מצטרפת לשורת פעולות מצד אנשי רוח ומלומדים בשמאל, הפועלים רבות בזירה הציבורית פוליטית. רק לאחרונה הקים פרופ' יורם יובל מאהל מחאה, נוסף על פרסומי מכתבים יומיים וקריאות לראש הממשלה להתפטר. מוקדם יותר השנה החליטו מרצים מאוניברסיטאות בארץ להקדיש את שיעוריהם לטובת "לימודי דמוקרטיה", כחלק מהתנגדותם לחוק הלאום או לטענה בדבר כוחה הרב של מערכת המשפט.

אין ספק שמול הפעילות הטורדנית של התנועה לאיכות השלטון, למשל, פועלים גופי ידע ועשייה כגון התנועה למשילות ופורום קהלת. לפני שנים גם הוקם בימין חוג הפרופסורים לחוסן מדיני־כלכלי, ובירושלים פועלת זה שנים המכללה למדינאות. אלה רק דוגמאות אחדות לחממות ידע והכשרה שיזמים מוכשרים בימין מטפחים. אבל המצב השכיח הוא שאינטלקטואלים מן השמאל משמיעים את קולם ופועלים במרץ בסוגיות פוליטיות וחברתיות, ואילו החזית שמימין נותרת רפה. בגן העצמאות לא הוקם מאהל מחאה של פרופסור ימני, ושום חבורת מרצים שמרנים לא החליטה לדון בשיעוריה בחשיבות חוק הלאום או באי־ההפרדה שבין הרשויות. מבלי לדמיין את הסערה שהיתה מתחוללת אם מישהו מהימין היה מעז לנהוג כך, עדין קשה להצדיק את השקט הכמעט קבוע מימין.

מדוע אינטלקטואלים ימנים, בפרט מהאקדמיה, נמנעים מנקיטת עמדה ומפעולה בזירה הציבורית? הסברה הלא מוכחת היא שרוב אנשי האקדמיה הימנים מרוכזים יותר בעולם מדעי הטבע והמדעים המדויקים, ושם, בניגוד למדע החברה והרוח, יש פחות נטייה למעורבות פוליטית. עוד נוהגים להסביר שהאקדמאים הימנים, הנמצאים ממילא במיעוט בקמפוס, חוששים להביע את עמדתם משום שהם יראים למקום עבודתם או למעמדם. וכך, כמו בתקשורת, גם באקדמיה הבדידות של הימנים, שהתחילה בפרקטיקות של השתקה, התפתחה אט־אט לדפוס של צנזור והשתקה עצמית.

בקורסים שאני מלמדת, אני נוהגת לומר לסטודנטים את הדברים הבאים: "אתם בוודאי מניחים שלאדם בגילי ובמעמדי יש עמדות פוליטיות. אינכם צריכים לחשוש מכך. להפך, הייתם צריכים לדאוג אם לא היו לי עמדות ברורות בשלב הזה של חיי". ולאחר מכן אני מוסיפה: "עם זאת, זה לא אומר שאני אנסה חלילה לכפות את עמדותיי או לשרבב אותן תחת מעטה של מחקר". אכן, יש הבדל משמעותי בין להיות חוקר ומרצה לבין לפעול כאינטלקטואל ציבורי. לא כל מדען מוצלח רוצה להיות פעיל בזירה הציבורית. אבל מצב שבו נשות ואנשי אקדמיה מימין יימנעו מכך בגלל החשש מתגובת הסביבה, הוא בלתי מקובל.

בימים דרמטיים אלה, שבהם היועמ"ש נקרא למעשה לבטל או לייתר את הבחירה הדמוקרטית, אין עוד לאינטלקטואלים מימין הפריבילגיה לשתוק ולהשתמט מפעולה ישירה. בין שנהגו כך בעבר מפחד ובין שמבחירה, הגנטיקה הזאת חייבת להשתנות. אי־נקיטת עמדה כמוה כהסכמה עם מי שגיסותיו ממלאים ממילא את הזירה הציבורית וקובעים את סדר היום דרך קבע, דהיינו: השמאל.