"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הנשיא טראמפ העניק ביטוי מזוקק לעוצמת "היחסים המיוחדים"

,עודכן

סגנונו ודפוס התבטאויותיו של הנשיא דונלד טראמפ מעולם לא התאפיינו בניואנסים דקים ועדינים, או בקיומו של רובד סמוי, המצריך תחכום כדי לפענח אותו ולחשוף את צפונותיו. נהפוך הוא, מסריו חדים, נחרצים וחד־משמעיים, ולעיתים גם בוטים.

כך אירע גם שלשום בפלורידה, כאשר הנשיא ה־45 נשא דברים בכנס השנתי של ארגון הקהילה הישראלית־אמריקנית. היה זה המקבץ המקיף ביותר של עמדות וקווי מדיניות פרו־ישראליים שהציג טראמפ מאז כניסתו לבית הלבן, שהעניק ביטוי מזוקק וצלול לעוצמתם ולחוסנם של "היחסים המיוחדים" בתודעתו. זאת, בזיקה לכל המכלולים הרלוונטיים.

משמעותו של המסר שהועבר היתה שזורה כחוט השני לכל אורכו של הנאום, שגולת הכותרת שלו היתה בהכרזתו שלפיה לא היה לישראל חבר טוב ממנו במשרד הסגלגל מאז ומעולם. המדובר בנאום שקהל היעד העיקרי שלו לא היה הציבור בישראל, אלא "הקול היהודי" בארה"ב, שזה תשעה עשורים כמעט מעניק את חלק הארי של קולותיו למתמודדים דמוקרטים על המשרה הנחשקת בתבל.

כך קרה שאפילו הנשיא אובאמה, שעמדותיו כלפי ישראל היו מלכתחילה לעומתיות, במיוחד במישור הפלשתיני, זכה בלא פחות מ־69 אחוזים של הקול היהודי בבחירות 2012, שבהן קיבל מנדט מחודש אל מול מועמד רפובליקני אוהד הרבה יותר בגישתו כלפי ישראל בדמותו של מיט רומני.

לפיכך, במערכת הבחירות הנוכחית, העשויה להיות צמודה, חותר הבית הלבן להרחיב במידה ניכרת בסיס זה של תמיכה, ואולי אפילו לשחזר את הצלחתו ההיסטורית של רונלד רייגן, שב־1980 השיג לא פחות מ־39 אחוזים מ"הקול היהודי" בדרכו לניצחון על הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר, שנקלע לעימותים חריפים עם ראש הממשלה מנחם בגין במרחב הפלשתיני.

כדי להשיג יעד זה נועד "נאום פלורידה" לשבור את מסורת העבר על ידי מיקומה של המפלגה הדמוקרטית כולה בשולי הקונצנזוס החברתי הרחב בכל הקשור לגישתה כלפי ישראל.

זיהויו ומיתוגו של המחנה הדמוקרטי כישות רדיקלית, העוינת במהותה את ישראל (הכוללת גם את יריביו הפוטנציאליים למרוץ), כוון, אם כן, להרחיק את המפלגה מן המרחב המוגן, הקיים בשיח הציבורי האמריקני בכל הקשור לקווי המתאר הבסיסיים של השותפות האמריקנית־ישראלית. זאת, תוך האשמתם של תומכיה היהודים ככאלה "שאינם אוהבים את ישראל".

לית מאן דפליג שהצלחתם של ברני סנדרס או של אליזבת' וורן, שעמדתם כלפי ישראל רוויה בביקורת נוקבת, לזכות בכרטיס המינוי הנכסף של מפלגתם, תסייע רבות לטראמפ, ולא רק על רקע זה. השאלה היא האם אסטרטגיה זו של דה־לגיטימציה תהיה אפקטיבית גם באותה מידה כלפי היעד העיקרי של מתקפתו ומי שעדיין מצטייר כיריבו המסוכן ביותר, ג'ו ביידן? ימים יגידו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר