333 מילים על 333 עדים

נער הייתי וגם זקנתי בעולם המשפט, ולא ראיתי שלושה כתבי אישום שיש בהם 333 עדים. מספר עגלגל ולא מקורי שמזכיר את מספרי התיקים 1000, 2000, 4000. העיקר שהעין תשבע ותועצם התחושה שמדובר בנושאים כבדים. לעניות דעתי המקצועית, תיקים שיש צורך ב־333 עדים כדי להרשיע נאשם, אין בהם ממש ואינם אלא מסע דיג בתוך מים עכורים שאינם ראויים לשתייה. המשטרה והפרקליטות חשים מחויבות לתת הסבר על התשואה בהשקעת מיליונים כבדים מכספי האזרחים. זו כנראה

הסיבה לגיוס מאות העדים. כאשר לתביעה אין חומר מוצק ואמין, אלא ראיות נסיבתיות בלבד, וכנראה גם קלושות, נוצר צורך להרבות בעדים ולהכניס למערכה עדי מדינה שגויסו לכאורה אגב סחיטתם באיומים.

אם לתביעה יש מאות עדים, סביר מאוד להניח שגם הסנגוריה תדאג למספר מכובד מאוד של עדים מטעמה. בנסיבות אלה קיים סיכוי למעלה מסביר, שהתיקים יגיעו לסיום ההתדיינות המשפטית, בביאת משיח צדקנו. בתקווה שמערכת המשפט תעמיד הרכב שופטים צעירים, שלא יפרשו במהלך ניהול המשפט. בסיום המשפט, שי ניצן, אביחי מנדלבליט וליאת בן־ארי יהיו כבר פנסיונרים מכובדים, וערוצי השמאל בטלוויזיה יסייעו להם להסביר את הפער שבין חוות דעתם לבין התוצאה שתהיה בבית המשפט. הפייק פרשנים ימציאו תירוצים מצוינים.

רבים בישראל, שאינם שבויים בסיסמת כחול לבן "רק לא ביבי", כבר מפנימים שבמדינה מתקיים קרב ענקים על דמות הדמוקרטיה הישראלית. "הכל שפיט", הפך להיות "הכל משיל", והנבחרים הם בסך הכל מטרות דמות שוליות. גורמים במערכת אכיפת החוק, בהתנשאות ובזלזול מופגן בנבחרים ובאינטליגנציה של האזרחים, העמידו עצמם בחזית המערכה לביצוע חילופי שלטון. במדינה מתוקנת לפני דיון משפטי כלשהו בתיקי נתניהו, היתה מוקמת ועדת חקירה על מנת לבחון את התנהלות המשטרה והפרקליטות מתחילת הטיפול בחשדות.

אין לי ספק שמסקנות ועדת החקירה היו מזעזעות את ומטלטלות את הבית כולו. בכל יום שעובר מתעוררות שאלות חדשות ומערכת אכיפת החוק מאבדת במהירות שיא את אמון הציבור והיא לקראת קריסת מערכות. חבל מאוד שאנשים שאמורים לייצג את החוק, הצדק, חזקת החפות וכבוד האדם, ניתצו את יסודות המשפט, יצרו כאוס חוקתי, מונעים אפשרות להקים ממשלה, ומציגים את ישראל כרפובליקה דרום אמריקנית נחותה, מבולבלת ולא יציבה.

משהגעתי למילה ה־333 , כל מילה מיותרת, אזהרת המסע מרצדת באור אדום בוהק.