"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מסתבר שאין באמת מחבלים "לשעבר"

,עודכן

כשרשויות הביטחון הבריטיות גילו שאוסמאן חאן הוא המחבל שרצח בדקירות סכין גבר ואישה ופצע שניים נוספים בגשר לונדון, הן לא היו צריכות להיות מופתעות. המחבל היה מוכר לרשויות האכיפה בממלכה; הוא ישב בכלא שמונה שנים בגין ניסיון לפוצץ את הבורסה וכוונה להקים מחנה אימונים לטרוריסטים בשטח קשמיר.

למרות עברות קשות אלה, הוא שוחרר מהכלא, ללא שום ערובה שלא יחזור לפגע, ואף הוזמן להשתתף בכנס על צדק ושיקום לאחר יציאה מהכלא שהתקיים בצידו הצפוני של גשר לונדון, היכן שהחל במתקפתו הרצחנית.

טרוריסטים שחוזרים לפגע לאחר שחרורם מהכלא הם תופעה מוכרת, ומדינת ישראל מתמודדת איתה זה שנים. מחבלים רבים ששוחררו בעסקת ג'יבריל ובעסקה לשחרורו של גלעד שליט חזרו לטרור והיו אחראים לפיגועים שנחרטו בתודעה הלאומית.

חאן לא שוחרר בעסקה כמו רבים מהמחבלים שרצחו ופצעו ישראלים, אך גם אצלנו, מתחת לרדאר ובלי רעש תקשורתי גדול, משוחררים מהכלא מחבלים עם דם על הידיים. מה עושים איתם אחר כך? האם יש איזשהו פיקוח עליהם לאחר שחרורם? אלה שאלות שהציבור הישראלי שוכח לשאול. נדמה שאנו מסתפקים בכניסתם של המחבלים לכלא ושוכחים שרצונם להרוג חפים מפשע כאמצעי לקידום מטרותיהם, בין אם בירושלים ובין אם בלונדון, הוא לא דבר שחולף, אלא אידיאולוגיה עם משנה סדורה, כזו שגם השנים בכלא לא מוחקות.

עיקרון דומה חל על מחבלים "לשעבר". דאעש הובס, ואלה חדשות טובות. החדשות הרעות הן שאלפי לוחמיו ומפקדיו, חלקם אזרחים אירופים, וביניהם אולי אף כמה ישראלים, מחפשים בית חדש לקדם בו את חזון הח'ליפות האיסלמית. אנשים אלה עשויים להגר בהמוניהם מסוריה ועיראק ולהציף את ערי אירופה. שם הם עלולים להצטרף לתאי טרור רדומים או פעילים, ולסמן בדם את הדרך לעשור השלישי של המאה ה־20.

למדינות אירופה, כמו גם לישראל, חייבת להיות תוכנית סדורה המפרטת מה בדיוק יש לעשות עם אותם אנשים ואיך לוודא שהם לא מייבאים לבתיהם החדשים את מראות הזוועה וההרג.

אוסמאן חאן ענד צמיד אלקטרוני כאשר נתפס וחוסל על ידי משטרת בריטניה אתמול. אפשר וצריך לנטר את תנועותיהם של מחבלים משוחררים, בין אם הם משתייכים לאל-קאעידה, דאעש או חמאס, אך לא ניתן לצפות שזה ימנע את הפיגוע הבא. הרי טרור במהותו נועד להרעיד מתחמים אזרחיים על מנת לזרוע כמה שיותר פחד. מה שנחוץ הוא תוכנית שלא רק תסיר את המכשול הפיזי לביצוע פיגוע, אלא בעיקר תעקור את האידיאולוגיה הרצחנית שגורמת לו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר