"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המאבק ראוי, הסגנון הרבה פחות

,עודכן

יאיר נתניהו הוא אישיות ציבורית. בהיותו הבן של, הוא נתון למעקב ולסיקור עיתונאי. והוא עושה כותרות. רבים בתקשורת סבורים כי הוא מבטא נאמן של הרוח המרחפת על פני השולחן המשפחתי. אחרים סבורים שהוא דווקא עצמאי, מבטא דעות משלו. מכיוון שאיני תוחב את חוטמי אל תוך החיים הפרטיים של משפחת נתניהו, איני יכול להכריע בסוגיית עצמאות המחשבה של יאיר. מעולם לא פגשתי אותו, או את אמו, לא ביקרתי ולא שתיתי תה במעון ראש הממשלה (ואין זה רמז).

אבל גם אני, כאחרים, קורא את הגיגיו של נתניהו הצעיר. אני מזהה בדבריו הערצה אדירה לאביו. ולא רק הערצה ניתן לקרוא בין השורות. אפשר להבין את רגישותו של הבן לקיתונות הביקורת וההכפשה המוטחות באביו ללא הרף. בצדק גמור הוא חדור תחושת עלבון; המטחים האלה החלו הרבה לפני כתב האישום; ראשיתם עוד ב־96', עם כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה. הדחף להגיב ולהשיב מלחמה שערה למשטינים ראוי להערכה. יאיר נתניהו הוא אפוא, בראש ובראשונה, לוחם. זאת שליחותו בחיים, והוא ממלא אותה במסירות אין קץ.

אך כמי שרואה עצמו חלק ממחנה הימין, ומאחל לראש הממשלה זיכוי מלא אם יתקיים משפט, אני נאלץ להודות: לא כל התבטאויותיו של יאיר נתניהו משרתות לדעתי את טובת המשפחה, ובמיוחד לא את טובתו הציבורית של אבי המשפחה. איני נמנה עם החוג האדיר של מגדפי ראש הממשלה, אבל בד בבד סגנונו ואוצר הביטויים של יאיר נתניהו אינם משרתים את השליחות החשובה, הלא פשוטה, שנטל על עצמו. הם מספקים לא אחת כלי נשק לרשותם של היריבים.

רק לאחרונה צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "ללני ריפנשטאל היה מה ללמוד מן התקשורת הישראלית". לני ריפנשטאל, כידוע, היא במאית קולנוע שנודעה בסרטי התעמולה הנאציים שביימה למען מקורבה, היטלר. רוב התקשורת הישראלית אכן ראויה לביקורת, ואף למחאה, על סיקור חד־צדדי של ראש הממשלה. את חזקת החפות, שהיא עיקרון מוסרי ומשפטי, התקשורת כבר העלימה מזמן. אבל ההשוואה שערך יאיר, תוך שרבוב הנאציזם בציוצו, היא נואלת. נואלת כשלעצמה, ואינה ממלאת את השליחות שאמורה להיות איכותית.

כן, ניתן כבר לשמוע את התגובה: וכי השמאל אינו מכפיש ומגדף? וכי ז'בוטינסקי לא כונה "ולדימיר היטלר"? מנהיגי ימין רבים נוספים כונו גם הם בשמות גנאי איומים. הכל ידוע. אבל דווקא משום כך נדרשת מבנו של ראש הממשלה מידה של איפוק, ריסון, ומוטב שגם ייוועץ בידיד קרוב בטרם יעשה פומבי לדבריו. לא תמיד התקפה היא ההגנה הטובה ביותר. ואם ימשיך בציוצי התגובה התוקפניים שלו, מוטב שיחשוב יותר מפעמיים לפני שיעמידם לרשות הרבים. לא זו הדרך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר