התקשורת המגויסת בשירות כחול לבן הראתה קטעים "נבחרים" מתוך הפגנת הימין, תוך עיוות מכוון של מהותה. המפגינים מכירים ומכבדים את שלטון החוק, "אלמלא מוראה (של מלכות), איש את רעהו חיים בלעו". עם זאת, הם נתנו ביטוי לתחושתם כי מערכת אכיפת החוק השתמשה לרעה בכוחה, בניגוד לחוק, ויצרה עיוות משמעותי במושגי יסוד דמוקרטיים. אזרחי ישראל, מצביעי הימין, אינם תמימים, הם הפנימו את העיוות ויצאו בהמוניהם להפגין.
המקבץ שנבחר לשידור על ידי ערוצי התעמולה נועד כולו לפגוע במפגינים ובלגיטימיות ההפגנה. אינני מצליח להבין למה ציפו פייק פרשנים ויחצנים על חשבון הציבור, שיחבקו אותם? הם יחד עם "אייקוני תרבות" בעיני עצמם, כבר שנים רבות מכנים את תומכי הימין ישראל השנייה, בהמות, ילידים, פלוגות סער, בבונים, משתטחי קברים, מנשקי מזוזות, בורים, פרימיטיביים וצ'חצ'חים.
אלימות והתלהמות מכל סוג פסולות ומסוכנות, ואיש אינו רשאי לנקוט אלימות כלפי זולתו. גם לא כנגד אנשי תקשורת שבאו להפגנה כדי לשלוף בדיוק את אותם קטעים נבחרים ובכך לעורר מדנים. ביטויי השמאל כלפי הימין מזכירים את שנות ה־30 במאה שעברה. מעשי אלימות נוראים התחילו באלימות מילולית, בכינויי גנאי ובביטויי שנאה. הצעתי לכל דרשני השמאל: טלו קורה מבין עיניכם, ורק אחר כך הטיפו מוסר לזולתכם.
הייתי בין אלפי "הפרימיטיביים" בהפגנה. חשתי את הכאב האמיתי של המפגינים הרבים שבאו למחות על מה שנראה בעיניהם שימוש לרעה במערכת אכיפת החוק על מנת להביא לחילופי שלטון. מערכת שניתן לזהות במהלכיה, בשיטות חקירותיה, בסחיטת עדיה, במכתביה, בכתביה ובתזמוניה - טהרנות, התחסדות וצדקנות־גלגול עיניים.
אותם אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם התייאשו ממנה, ובחרו בדרך אלטרנטיבית כדי לכפות את רצונם כתחליף לרצון הציבור. הסיסמה "רק לא ביבי" היא תוצר מובהק של שיתוף פעולה בין גורמים במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת עם מועמדי השמאל־מרכז. פוליטיקאים שהדבר היחיד שיש להם למכור הוא סיסמה. בינם לבין עצמם אין שום דבר משותף מעבר לתאוות שלטון.
טוב היה אם תיקי נתניהו לא היו מגיעים לאולם בית המשפט. אם יתקיים בהם דיון משפטי, יש יסוד סביר להניח שראש הממשלה יזוכה. אם כך יקרה, אין ספק שתתרחש בישראל רעידת אדמה שלא היתה כמותה מאז הקמת המדינה. זו כמובן תהיה הוכחה ניצחת לטענה שכתבי האישום נגד נתניהו היו ניסיון לבצע הפיכה שלטונית. פגיעה מכוונת בנושאי משרה ציבורית באמצעות כתבי אישום וחקירות איננה חידוש.
הנחת היסוד של פרקליט המדינה היתה, לדעתי, מוטעית מיסודה. הוא היה משוכנע שלאחר כתב החשדות בשלב הראשון, ובוודאי לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום, נתניהו יפרוש וינסה להגיע לעסקת טיעון, ובכך תושלם המשימה. הם טעו בהערכת נתניהו.
נתניהו לוחם וכשהוא משוכנע בצדקתו אף אחד לא יניע אותו להרים ידיים ולהיכנע. נחישות נתניהו היא כנראה גם ההסבר להתנהלות התמוהה, אם לא חמור מכך, של פרקליט המדינה בפנייה שלו במכתב שלא היה דוגמתו בעבר, לשופטים מכהנים ולפרקליטים, שבו הוא מעדכן אותם בסוגיות שבהן זוכה הפרקליטות לביקורת, וביקש לגייס אותם להגנתה. בעיני השמאל שלטון החוק מחייב רק כאשר הוא משרת אותם, וחזקת החפות מוכרת רק בעירבון מוגבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו