במקום העיר הערבית הראשונה

משבר הדיור בישראל לא פסח על היישובים הערבים, וליתר דיוק על הכפרים. כפרים - ולא ערים - כיוון שאין באמת עיר ערבית מודרנית בישראל, אלא כפרים גדולים, שמשתווים לעיר רק במספר תושביהם.

היישובים הערביים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה, התרחבו עם השנים ללא פיתוח וללא תכנון עתידי. המוטו: בנייה ורק אז תכנון. תוכניות מתאר, מהסוג שצופה את התפתחות היישוב לשלושה עשורים קדימה לפחות, בלטו בהיעדרן.

ממשלות ישראל, ובעיקר ממשלת נתניהו, החלו לתת מענה תכנוני ולטפל במצוקת הדיור והבנייה בחברה הערבית, כחלק מהתכנון הכללי בישראל. הבשורה הגדולה ביותר היתה הכוונה להקים עיר ערבית חדשה, החלטה דרמטית שהתקבלה בממשלה בשלהי 2018. ההחלטה קבעה יעד של כ־15 אלף יחידות דיור על קרקעות מנהל וקרקעות פרטיות.

זו היתה החלטה היסטורית. החלומות היו גדולים, השוויון נראה מעבר לפינה, והתחושה בחברה הערבית היתה מצוינת. סוף־סוף ייבנה יישוב ערבי חדש ומודרני, שימשוך אליו משפחות וזוגות צעירים ממעמד הביניים, עם בנייה לגובה, שטחי מסחר, ואזור תעסוקה גדול. כל זאת נוסף על טיפול מעמיק ביישוב הסמוך, ג'דיידה־מכר, שהוא חיבור של שני יישובים מהעניים בישראל, ובו מתגוררים כ־20 אלף תושבים הנמצאים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי.

מייד לאחר פרסום פרטי התוכנית החלו להישמע התנגדויות. עם הפקדתה להתנגדויות בוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל), דחו בעלי הקרקעות את הרעיון של הקמת העיר על אדמותיהם הפרטיות, וסירבו ליטול חלק בתוכנית החשיפה ושיתוף הציבור. נשמעו אף אזהרות ממחלוקות וסכסוכים בין בעלי הקרקעות, והיה מי שהתריע מפני אלימות ואנדרלמוסיה.

הציבור הערבי, בעיקר תושבי ג'דיידה־מכר, חששו מגזל אדמותיהם ומסגירתם במעין גטו צפוף, שרק יחריף את מצוקת הדיור. בהובלת ההנהגה הפוליטית המקומית והארצית, ערכו התושבים עשרות הפגנות, חסמו כבישים, ולחצו על בעלי הקרקעות שלא ישתפו פעולה עם נציגי משרד השיכון, ולא ייענו לפניות להגיע לראות או לשמוע על התוכנית.

המאבק הניב תוצאות מהר מהצפוי, והמדינה שינתה את הכיוון. התכנון המקורי להקמת עיר ערבית חדשה הוחלף בתוכנית לנספח לכפר ג'דיידה־מכר, עם כ־8,000 יחידות דיור, וחיבור ישיר בין השכונה החדשה ליישוב הוותיק. הכל, אגב, על קרקעות המדינה ולא על קרקעות פרטיות, מה שיבטיח התקדמות ובנייה ללא תלות בהתנגדויות. כך, בשקט, נגוז רעיון הקמתה של עיר ערבית חדשה ומודרנית.

על מדינת ישראל ללמוד מכישלון התוכנית לעיר על גבעת טנטור, ולפעול להקמתם של מספר יישובים קהילתיים ערביים - שניים בגליל, שניים באזור המרכז, ושניים בנגב - שיוכלו למשוך אליהם אוכלוסייה ערבית איכותית ממעמד הביניים, המחפשת איכות חיים, אך נאלצת להישאר בכפרים הערביים, שהם, גם היום, סוג של שכונות עוני.