"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בלוק הימין וברית המושתקים

,עודכן

כל קלישאה כבר נשחקה בניסיונות של אוהדיו ומתנגדיו כאחד לתאר את יכולותיו הפוליטיות של בנימין נתניהו, אבל בדברי ימי הברקותיו רצוי לשמור מקום של כבוד להקמת "בלוק הימין". דקות ספורות לאחר היוודע תוצאות מועד ב', כשהערפל טרם שקע ואיש עוד לא הבין לאן הדברים הולכים ואם יש בכלל מנצח, נתניהו הבין שאף צד לא ניצח, שהמדינה נקלעה למבוי פוליטי סתום ושאם הצדדים ימשיכו להחזיק את הקלפים קרוב לחזה, אין למצב הזה פתרון.

הפעולה שנקט, גיבוש "בלוק הימין", נראתה תחילה תמוהה, אך ככל שחלף הזמן התברר כמה היא מחזקת את עמדתו ואת עמדת הימין, ולמעשה מסכלת כל אפשרות להקמת ממשלה בלעדיו. בהינתן העובדה שהקמת ממשלה בלעדיו היתה מטרת העל של כל מפלגות השמאל במערכת הבחירות התמוהה הזאת, קשה שלא להעריך את יכולתו להפיק את המקסימום מהקלפים הפוליטיים הלא מאוד נוחים שקיבל.

לא פחות מיכולות התמרון של רה"מ, מעניינת הנכונות של מרכיבי הבלוק השונים להצטרף אליו. תמרונים פוליטיים הם לא סתם גחמות. כדי להצליח, הם צריכים להתאים להלכי רוח ומגמות עומק בקרב הציבורים השולחים את נציגיהם למשחק הפוליטי. הצהרות התמיכה של המפלגות החרדיות בראש הממשלה עם פרסום כתב האישום, ועוד קודם דרך המהמורות הפוליטית בשנים האחרונות, הן הפגנת נאמנות שמזמן לא ראינו.

עד לפני עשור וחצי, כמעט נצח במונחים פוליטיים, היה נתניהו הדמות הפוליטית השנואה ביותר בקרב הציבור החרדי. סיפר לי חבר טוב, חרדי ליטאי מהצפון, שהוא זוכר איך קרובי משפחתו הגיעו לפת לחם ממש כתוצאה מהקיצוץ בקצבאות שהנהיגה ממשלת שרון תחת שר האוצר נתניהו (קיצוץ שאנחנו יודעים היום שהציל את המשק הישראלי, אבל כמובן הנפגעים הישירים ממנו זוכרים אותו אחרת). נתניהו זכה אז בציבור החרדי לאותו היחס שמקבל לפיד היום: הסמל של כל מה שרע במדינה הציונית. על רקע העבר הזה, די מפליא לראות את התמיכה חוצת הפלגים בנתניהו בחברה החרדית, כמעט כאילו היה מרן חדש. "האלהים יבקש את נרדף", הסביר לי חברי את התופעה. הציבור החרדי מבין יותר מאחרים את מה שעל פניו נראה יותר כרדיפה מכוונת של מערכת המשפט ופחות כניסיון אמיתי לחפש צדק.

הנה כי כן, בשבוע הבא ימלאו 46 שנים למותו של דוד בן־גוריון, והמגנט החזק ביותר שכוח המשיכה שלו קובע את סידור כל המערכת הפוליטית שלנו, הוא עדיין שלטונה חסר המצרים של ישראל הראשונה במערכות השלטון, ו"ברית המושתקים" של כל אלו שמרגישים דחויים ונרדפים על ידיה. פוליטיקה היא עסק מורכב, ובריתות יכולות להתפרק בתוך יממה, אבל הדבק שמחזיק אותן מלמד הרבה על הפסיכולוגיה הפוליטית שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר