"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היועמ"ש נגרר

,עודכן

הגיבור הגדול של הימים האחרונים הוא אביחי מנדלבליט. ככל שנחשפו יותר פרטים על החקירות ועל הפעולות שננקטו במהלכן, החלו לצוץ סימני שאלה ביחס לתפקודו. תרגיל החקירה שביצעה המשטרה על ניר חפץ, שהיועמ"ש למד עליו רק בדיעבד; וכך גם התרגיל המקביל שעל פי הדיווחים נעשה כלפי פילבר. דומה שהיועץ נגרר אחרי המשטרה והפרקליטות, ונאלץ לאשר בדיעבד מעשים גבוליים וחריגים שהן ביצעו.

כפי שהעיד בעצמו בראיון לדנה ויס לפני כשנה, זו היתה הדינמיקה למן ההתחלה. עם כניסתו לתפקיד, כך אמר, ניגשו אליו החוקרים עם אוסף של אינפורמציות וחשדות כלליים וביקשו אישור לפתוח בחקירה. למרות שהיה ברור לו, כדבריו, שאם לא היה מדובר בנתניהו איש לא היה מתעניין בשבבי המידע הללו, הוא אישר את החקירה. מכאן הכל התחיל להידרדר. הדבר הבא היה אימוץ התזה החדשנית - תקדים עולמי - שסיקור אוהד הוא שוחד, רעיון שנולד בפרקליטות עם פתיחת החקירות, שבלעדיו, לכאורה, הררי החומרים שנמצאו במחשבו של ארי הארו ומכשיריהם של ניר חפץ ושלמה פילבר היו עשויים להיתפס כרכילות מרגשת, אך לא נושא לאישום פלילי. גם כאן, מנדלבליט היה יכול להציב גבול ולומר: "אין אישור לחקירת יחסי פוליטיקאים ותקשורת". אבל הפרקליטות היתה נחושה יותר.

זה גם המפתח להתנהלות בחודשים האחרונים. למנדלבליט לא היה דחוף להעיר לליאת בן־ארי על חופשתה בזמן השימוע, אבל לקבל החלטה בתיק הכי דרמטי שהוא ינהל אי פעם, הוא ממהר ופועל בלחץ שלא ייאמן. ישיבות דרמטיות אל תוך הלילה, החלטה ברגע האחרון, בתזמון פוליטי מדויק ובתיאום מוחלט עם לוח השידורים של הטלוויזיה. מנדבליט פועל כאילו שמשרד המשפטים הוא חמ"ל מבצעי ושתפקיד היועמ"ש, כמו הפצ"ר, הוא לתת גושפנקה משפטית לפעולות של הדרג המבצעי. אף שהוא מביע "חוסר נחת" מדי פעם מחלק מהדברים שנעשו, הוא לא מנהל את המערכת או מציב קו אדום. אמון הציבור במערכת המשפט מצוי בשפל היסטורי. דומה שלאירועי השבועות האחרונים יש תרומה אדירה לכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר