"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרוש בדק בית

,עודכן

עתה, משהחליט היועמ"ש על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה, ההכרעה עוברת אל בית המשפט. הוא שיכריע אם עבירה מעורפלת כמו "הפרת אמונים" ראויה להרחבה נוספת בפסיקה, או שבהתאם לעיקרון החוקיות המחייב אזהרה הוגנת לאזרח, יש להחליפה בהגדרה ברורה בחוק, שתבהיר מה בדיוק אסור, ולא תפתיע את האזרחים. ביהמ"ש הוא שיכריע אם ראוי להרחיב בפסיקה עבירה חמורה ורחבה כעבירת השוחד, כשאפילו פרקליט המדינה, שי ניצן, צוטט כמי שאמר שאין תקדים להרשעה בשוחד נוכח סיקור תקשורתי אוהד, אך הוא רק מביא את הדבר לפתחו של ביהמ"ש - זוהי תפיסה מעוותת של תפקיד הפרקליטות. על כולנו להמתין להחלטת ביהמ"ש.

אך מעבר לתחושה הקשה שמשתדלים להדיח ראש ממשלה מכהן לא באמצעות בחירות אלא באמצעות מערכת המשפט; תחושה המתעצמת נוכח העובדה שכל ארבעת ראשי הממשלה האחרונים נחקרו כחשודים: ברק, שרון, אולמרט ונתניהו; עולה השאלה מהי דמותה הראויה של מערכת אכיפת החוק. המשטרה והפרקליטות אינן גופים פרטיים, אלא מייצגות את כולנו, ואנו זכאים לתבוע מהן הגינות מרבית. המטרה להשיג הרשעה איננה מקדשת את כל האמצעים. היא אפילו לא מטרה ראויה, שהרי יש לחקור בפתיחות ולא בלהיטות להשיג הרשעה. המבחן צריך להיות עיוורון צבעים פוליטי.

אם נשכח לרגע שמדובר בראש ממשלה, וכל אחד ידמיין שבנו שלו נחקר כחשוד בעבירה פלילית: האם נרצה לקבל חקירות משטרה אגרסיביות, שבהן מונעים מהנחקרים שינה וחוקרים אותם במצב עייפות קיצוני? הנתמוך בחקירות שבמהלכן משפילים את הנחקרים ומונעים מהם אפילו טיפול רפואי? הנסכים לחקירות שבהן מאיימים על עדים בחשיפת פרטים אינטימיים מחייהם האישיים עד כדי סיכון התא המשפחתי? הנקבל מעצר של עד מדינה רק משום שחזר בו מעדות, שלדבריו ניתנה בעקבות איומים של החוקרים כי יפגעו בבני משפחתו? אלה רק דוגמאות אחדות לדרכים הנלוזות שבהן נקטו חוקרי המשטרה בלהיטותם להשיג עדויות נגד רה"מ - כולן פורסמו בשנה האחרונה.

במצב רגיל היו כל שוחרי זכויות האדם מתייצבים כנגד החקירה הדורסנית. לא הפעם. נראה כי הנטייה הפוליטית גברה על המחויבות לזכויות האדם. אלא שמשטרה דורסנית לא תיעצר ברחוב בלפור. מחר תופעלנה שיטות אלה כנגד ילדינו - הרי כל אחד עלול למצוא עצמו חשוד או עד. תפקיד היועמ"ש אינו רק לאשר הגשת כתבי אישום. הוא עומד בראש מנגנון התביעה. עתה, לאחר שהחליט על הגשת כתב האישום, עליו לבצע בדק בית רציני במשטרה ובפרקליטות ולנקוט אמצעים כדי שלא תתקיימנה עוד חקירות כאלה, שהגיעו עד סחיטה באיומים של עדים. על חוקרי המשטרה להיות כפופים לחוק. אחרת אין לנו חירות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' בועז סנג'רו

פרופ' סנג'רו הוא מייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי" ו"המכון לבטיחות במשפט הפלילי" ומלמד במכללות האקדמיות גליל מערבי וספיר

כדאילהכיר