1. פוצ'. מילה בת הברה אחת שהקסימה את אוהדי טוטנהאם במשך חמש וחצי שנים. הוא לא הביא לנו תארים, אבל הוא נתן לרובנו את השנים הכי יפות שלנו כאוהדי טוטנהאם. והוא ידע לרגש.
בכל משחק יכולנו לראות על הפנים שלו את תלאות המסע שהוא עובר עם הקבוצה, ולמרות שלא היו תארים, היתה לו תמונת ניצחון בלתי נשכחת - הרגע הזה, כשנפל באפיסת כוחות על הדשא אחרי הגול הבלתי נתפס כמעט באמסטרדם. הוא נראה שם כמו אדם שכבר השלים עם ההפסד ואז בכל זאת הגיע הרגע שלו. הוא נראה כמו אדם שהשלים את המסע שלו, ולעזאזל עם ההפסד בגמר.
עכשיו הוא איננו. באחת בלילה פקחתי את עיניי וראיתי הודעה קצרה שהשאיר לי חבר מהעבודה: "פוצ'טינו פוטר". זה השאיר אותי ער עד שתיים ואחר כך השינה שלי נדדה עד שהתעוררתי סופית בארבע וחצי.
הרגשתי שאיבדתי בן משפחה, ושזה מוזר, ושזה לא הגיוני ושזה לא פייר שהוא לא יהיה פה יותר. כשנכנסתי לפורום האוהדים של הקבוצה בפייסבוק ראיתי שאני לא לבד - תחושת האובדן היכתה בכולם.
כי פוצ' גרם לנו להאמין. נכון, עוד לא הורדנו מהגב את הקוף של זכייה בתואר גדול, אבל הוא נתן לנו דרך אחרי שנים של תעייה עם האנשים הלא נכונים וזה לא מעט. הוא גם נתן לנו תחושה שהוא שומר עלינו, שהוא יספוג בשבילנו הכל, ואולי מכאן נובעת תחושת הריקנות.
צריכים להיות אמיתיים - הקבוצה נראית כמו צל של עצמה מאמצע העונה שעברה (להוציא את הריצה הלא מוסברת באלופות), כאילו נגמר לה הדלק. נכון, חלק גדול מכך נובע ממדיניות הרכש המכעיסה של היו"ר, דניאל לוי, שצירף אפס שחקנים בעונה שעברה ושניים לא משמעותיים העונה, אבל נראה שגם פוצ' כבר עבד על אדים.
2. ועכשיו מוריניו. על פניו זה נראה מאוד לא נכון - הפורטוגלי המביך הזה, שבשנים האחרונות מתמחה בעיקר בלהסיר מעצמו אחריות מול המצלמות, יחליף את הבוס? איפה הוא ואיפה האצילות של פוצ'?
ובכלל, יותר מהכל הציוות של טוטנהאם ומוריניו נראה כמו שידוך מהסוג המסורתי - אף אחד מהצדדים לא באמת רוצה את זה, אבל שניהם יודעים שזה השידוך הכי טוב לפי כל הפרמטרים המקובלים.
לא יודע אם זו האופטימיות של אוהד הכדורגל שמפעפעת בי מאז שראיתי אותו מצטלם עם חולצת הקבוצה, אבל נראה לי שהפורטוגלי חפר פנימה לתוכו כשישב בחוץ, ושאולי עכשיו נקבל אותו משופר כמאמן וכאדם.
נכון שהכדורגל הציני שלו לא בדיוק הולם את האג'נדה של הספרס - קבוצה הרפתקנית והתקפית גם כשאין לה את הכלים המתאימים - אבל אם מוריניו יעשה את מה שידע לספק גם בשיא השפל שלו - להביא תארים - נמצא את הדרך לסלוח לו. אחרי הכל, יהודים רחמנים אנחנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו