"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ליברמן נתפס בלי השפן ובלי הכובע

,עודכן

אתמול התגלה אביגדור ליברמן קבל עם ועדה כקוסם די גרוע. מאז הבחירות חזר והבטיח להוציא בדקה ה־90 שפן מהכובע. אתמול כינס מסיבת עיתונאים, בלי שפן ובלי הכובע. זו היתה מסיבת עיתונאים מכמירת לב; עמד שם איש שנחשף בעוצמתו הריקה: הוא לא מסוגל להשתמש בכוחו כדי לבנות, רק כדי לתקוע או להרוס. המלך עירום.

יו"ר ישראל ביתנו תמרן את עצמו ואת סיעתו לצבת. הוא מנוע מלהצטרף לקואליציה בראשות הליכוד עם הסיעות החרדיות, שכן התחייב לפתור - ולו חלקית - מחלוקות ביחסי דת ומדינה, ולדעתו הדבר אינו אפשרי עם "משיחיים" בממשלה. הוא מנוע מלהצטרף לממשלת מיעוט שנתמכת מבחוץ על ידי הסיעות הערביות או חלקן, שכן מבחינתו זו התאבדות תדמיתית פוליטית. הוא דורש ממשלה בלי גפני ובלי טיבי, ומאשים את נתניהו וגנץ על שלא נתנו לו אותה.

אלא שממשלת אחדות בלי גפני ובלי טיבי היתה יכולה לקום מלכתחילה בלעדיו - הוא רק חשב שכלשון מאזניים הוא יוכל לכפות את רצונו על המערכת הפוליטית.

זה לא בדיוק עבד.

שתי אופציות לממשלה כזו היו על השולחן. הראשונה, הליכוד־ימין חדש, יחד עם כחול לבן ועבודה־גשר. 73 מנדטים, נתניהו ראשון ברוטציה. השנייה, כל הנ"ל בצירוף ש"ס, 81 מנדטים. מגוון סיבות מנעו את הקמתן, כולל חוסר אמון טוטלי של השחקנים. אך אביגדור ליברמן לא היה פקטור לטוב או לרע; הוא פשוט לא היה רלוונטי. לא רק שהוא לא מסוגל לגשר על פערים, אלא שהוא גם בלתי צפוי ולא אמין.

אז נכון, ליברמן הגדיל את ייצוג סיעתו במועד ב'. רק שבאפריל הוא יכול היה לממש את חמשת המנדטים שלו בתיק הביטחון או בתיק בכיר אחר. אחרי מועד ב', שמונת המנדטים שלו הם מטבע לא שמיש. וכי מה כבר צפוי להשתנות אם הולכים למועד ג'? על פי הסקרים, לא הרבה. אם לא תיחלש, ישראל ביתנו תתחזק לכל היותר במנדט אחד, וגם זה לא ישפר את ערך המטבע שלה.

באופן פרדוקסלי, אביגדור ליברמן הצליח למצב את סיעתו במציאות הפוליטית כמקבילה לזו של הסיעות הערביות. הוא מצליח אמנם לתקוע את המערכת הפוליטית מבחוץ, אבל הוא עצמו לא חלק מהמשחק.

אז לא קמה ממשלה עד אתמול בערב, ואם לא תקום עד הבוקר, נלך ככל הנראה לבחירות. האיש שהתיימר להמליך מלכים, נותן הרצאה במדעי המדינה ומתפתל בין תירוצים להסתה. פוליטיקאי שנחל הצלחה לא רעה בקלפי, לא מצליח למנף אותה לשום דבר, זולת קצת נזק לאלו שהצליחו יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר