"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זו לא ההסתה, אלא חוסר האמינות

,עודכן

המלך, מספרת מעשייה עממית, ביקש מליצן החצר שיעשה משהו שירגיז אותו ויתנצל בצורה שתרגיז עוד יותר. יום אחד, כאשר התבונן המלך מן החלון אל גני הארמון, הרגיש לפתע צביטה עזה באחוריו. המום וכועס, הסתובב אחורה וראה את ליצן החצר. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאג עליו, והליצן ענה: "אלפי סליחות, אדוני המלך, חשבתי שזאת המלכה".

מכתבו של שי ניצן לאנשי פרקליטות בעבר ובהווה, כולל שופטים מכהנים, בקריאה להגן על הפרקליטות מפני ההתקפות עליה, מזכירה את ההתנהלות הזאת. אם אמון הציבור בפרקליטות יורד, מדוע לא נשלח אי־מייל לשופטים, העשויים לשפוט בתיקי נתניהו, כאילו הם דוברי הפרקליטות, בניגוד לכל כללי מנהל תקין? זה בוודאי יועיל לבניית האמון.

והמצב אכן בעייתי. סקר "ישראל היום" ו"מאגר מוחות" שפורסם בסוף השבוע שעבר יכול אולי להוות נחמה פורתא לפרקליטות ולמערכת המשפט, בכך שאמון הציבור במוסדות האחרים שנסקרו - המשטרה, המערכת הפוליטית והתקשורת - נמוך יותר. אבל זוהי שמחת עניים. רק 28% הם בעלי אמון גבוה בפרקליטות, רק 38% בבתי המשפט ו־44% בבית המשפט העליון, בעוד יותר משליש מהציבור מביע אמון נמוך בבתי המשפט, ו־44% מביעים אמון נמוך בפרקליטות - זה רחוק מאוד מלהיות תמונה מעודדת. לא זו בלבד, אלא שחצי מהציבור דיווח שהאמון שלו במערכות ירד.

הדבר צריך להדאיג לא רק את הפרקליטות ואת מערכת המשפט, אלא את כולנו. מערכת מדינית מתפקדת חייבת את בתי המשפט ככלי מרכזי המיישב מחלוקות בין האזרחים, השומר על שלטון החוק ומרסן את השלטון מפגיעה באזרח. אבל בית המשפט אין כוחו אלא בפיו, ובלי אמון הציבור יכולתו לפעול נפגמת מאוד.

אנשי הפרקליטות, כך נראה, מוכנים להאשים במצב כל אחד אחר מלבד את עצמם. הם התגלמות המקצועיות והיושר, הם פועלים ללא משוא פנים ובאופן אובייקטיבי, ואם הציבור אינו מאמין בהם, הבעיה היא אצל הציבור ואצל אנשים ש"מסיתים" נגד הפרקליטות (כך!), דוגמת השר הממונה עליהם בעצמו.

אך זו התחמקות מהעיקר. הציבור רואה ושומע את התנהלות הפרקליטות, בתיקי ראש הממשלה ובתיקים אחרים, ושואל שאלות. האם הוא יכול לסמוך על חוסר משוא פנים כאשר נראה לעין כל שהשופטת בתיק של איתמר שמעוני דנה במאפייני סיקור אוהד כשוחד, שאינם רלוונטיים לתיק אך הולמים אחד לאחד באורח פלא את כתב ההאשמות נגד נתניהו? האם הוא יכול לסמוך על מערכת שנתנה אור ירוק ללחץ לא תקין על נחקרים כדי שיהפכו לעדי מדינה נגד ראש הממשלה? האם קיים באמת "שיקול דעת מקצועי טהור" כשהנושא העומד על הפרק הוא בעל השלכות פוליטיות כבירות? מבט לארה"ב, שם מתנהל היום הליך משפטי נגד הנשיא, מאלף: ההליך כולו מתנהל בקונגרס, והוא נחלק בלי בושה בצורה פוליטית בין מתנגדי טראמפ לתומכיו. איש אינו מתיימר להיות שם "בלא משוא פנים".

הדרך לשיקום אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט עוברת בתיקי נתניהו. ככל שההליכים יהיו שקופים וגלויים יותר, וככל שהפרקליטות תיקח את הביקורת נגדה כביקורת בונה ולא תנסה לירות בשליח, כך ייתכן שהציבור ירחש אמון רב יותר למערכת. הדרך לשם עדיין ארוכה, אך לא מאוחר להתחיל לצעוד בכיוון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

הלל גרשוני

ד"ר הלל גרשוני הוא חוקר ומחבר הספר "כסף של אחרים", הרואה אור בימים אלה

כדאילהכיר