באין תקדים ניצור תבחין

בפסק הדין שניתן אתמול בעניין איתמר שמעוני התייחסה השופטת לימור מרגולין־יחידי לשאלת האישום בשוחד של ראש עיריית אשקלון, בדמות הטיית סיקור של אתר אינטרנט מקומי שנקנה על ידי מקורבו, אבל ברור לגמרי שהקהל המרכזי לדבריה היה אחר לחלוטין: מקבלי ההחלטות בתיק 4000.

השופטת אמנם זיכתה את שמעוני מסעיף השוחד עבור סיקור אוהד בציינה כי "בהיות טובות ההנאה הללו לא חומריות וקשות יותר למדידה ולהוכחה... מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה כבסיס לעבירת שוחד". אך לצד זאת, אף שאין בכך צורך מבחינת פסק הדין הזה עצמו, היא קבעה שורה של תבחינים למצב שבו סיקור ייחשב שוחד, כשהמטרה של הסעיפים כולם ברורה: תיק 4000, שבו נחשד נתניהו כי העניק הטבות רגולטוריות לבזק בתמורה לסיקור אוהד באתר וואלה, שתי חברות שהיו בשליטתו של שאול אלוביץ.

השופטת קבעה שיש "לבחון אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים", אם הפרסומים המדוברים "נובעים רק מהקשר עם נבחר הציבור או מבטאים שינוי בעמדה", ואם "היוזמה למעורבות נבחר הציבור בעקבות הנחיה כללית או ספציפית של בעליו" של כלי התקשורת. כמו כן, לדבריה "יש לבחון אם ההתערבות בפרסומים היא בהקשרים פרסונליים, בנושאים אישיים, משפחתיים", שה"התערבות בהם, נדמית כטובת הנאה ברורה" ואם "ההתערבות כוללת גם היבטי צורה, כגון התערבות בניסוח הכותרות, עמודי השער, תמונות, ומיקום ידיעות". כל הקריטריונים הללו מוליכים לכיוון אחד - החשדות נגד נתניהו בתיק 4000.

קביעותיה של השופטת הן אמנם בגדר אמירות אגב לא מחייבות, כך שלא נוצר בפסק דין זה כשלעצמו תקדים מחייב, אך סביר להניח שההליך המשפטי בעניינו של שמעוני לא יסתיים כאן. ייתכן בהחלט כי הפרקליטות תערער על הסעיף של זיכוי בשוחד, והנושא יגיע לדיון בבית המשפט העליון.

במצב כזה, שופטי העליון ידונו בשאלה העקרונית של סיקור אוהד כשוחד, והם עשויים לאמץ את התבחינים שקבעה השופטת מרגולין־יחידי. במצב זה, כללים אלו יהפכו לתקדים מחייב רשמי, ובכך נסללת הדרך לאישום גם בתיקי נתניהו. אך גם אם התרחיש הזה לא יתממש, והקריטריונים של מרגולין־יחידי לא יעמדו למבחן בית המשפט העליון, לתקדים במחוזי יש עדיין משקל. הפרקליטות, ובעיקר היועמ"ש מנדלבליט שיודע שעיני כל נשואות להחלטתו, עשויים להביא זאת בחשבון.

בסופו של יום, מדובר בצעד תקדימי ומסוכן בעל השלכות רוחביות על החוק הפלילי בישראל שנוצר, פעם נוספת, בהחלטה מקרית ולא מחושבת של ערכאה נמוכה. כפי שהודה פרקליט המדינה שי ניצן בעצמו, חוקרי המשטרה והפרקליטות יצרו יש מאין תקדים עקרוני במשפט הפלילי בעצם קביעתם שסיקור אוהד יכול להיחשב לשוחד. עתה שופטת בית משפט מחוזי מאמצת עיקרון זה באמירות אגב שאינן נוגעות באופן ישיר לתיק שבו עסקה.

התוצאה היא שלנגד עינינו אנחנו חוזים בצמיחתה מלמטה של יצירה משפטית חדשה, שאין לה אח ורע בדין הפלילי לא בישראל ולא בעולם, כשהמנוע המרכזי שלה הוא יוזמות מקומיות של פקידים משפטיים בדרגים נמוכים. אם זו לא מהפכה שיפוטית, אינני יודע מה כן.

כך או כך, אם יאומצו התבחינים של מרגולין־יחידי, הרי שרבים במערכת הפוליטית צריכים לעמוד לדין יחד עם נתניהו, ובראשם חברי הכנסת שתמכו בחוק "ישראל היום", כמו איתן כבל, יאיר לפיד וציפי לבני. כל עוד הדיון בסיקור אוהד כשוחד נותר בלעדי לתיקי ראש הממשלה נתניהו, האכיפה הבררנית צובעת את הכל.