"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הבעיה היא לא בנתונים, אלא בהזנחה

,עודכן

במוצאי שבת צייץ השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בטוויטר: "רצח נשים הוא דבר איום ונורא, אבל צריך ללמוד באמת את המצב בישראל ולא לעוות את הנתונים". הנושא חזר לכותרות אחרי ששלוש נשים נרצחו בתוך חודש אחד בידי בני זוגן: אסתי אהרונוביץ', בת 70, נרצחה על ידי בעלה שנמלט מהמקום ונתפס לאחר מרדף משטרתי; מריה טל בת ה־29 ומיכל סלה בת ה־32 נרצחו בדקירות סכין, האחרונה כשבתה בת שמונת החודשים רואה את המתרחש.

קדנציה שלמה עמדה לרשות השר ארדן, שגם עומד בראש ועדת השרים לטיפול באלימות נגד נשים, ללמוד ולהכיר את הנתונים. אבל על דבר אחד אין ויכוח: 11 חודשים מאז שעשרות אלפי נשים וגברים יצאו לרחובות במחאה על אוזלת היד של המדינה בטיפול ברצח נשים ואלימות כלפי נשים במשפחה - ולא הרבה נעשה. תקציבים לא יושמו, חוקים שתקועים שנים עדיין לא נחקקו. 50 מיליון שקלים שתוקצבו לשנת 2019, כמעט ולא מומשו, תקנים שהוקצו לא אוישו, מרכזי חירום שהובטחו לא נפתחו.

אין טיפול מספק במקרה של אלימות במשפחה, לא מצד המשטרה ובתי המשפט, ולא מצד הרווחה. אין מספיק מקלטים ופתרונות לנשים שנפגעו מאלימות, ואין טיפול מספק בגברים אלימים וגם לא בילדות ובילדים שנחשפים לזוועות, שללא טיפול ראוי, הסיכוי שיהפכו להיות אלימים בעצמם גדול שבעתיים. גם קידום של שינוי חברתי רחב, שחייב לכלול חינוך לשוויון מגדרי בגילים הצעירים, חסר.

הטיפול יכול להיראות אחרת: ביום חמישי האחרון הפכה השופטת מיכל אגמון־גונן החלטה לשחרר ללא תנאי אדם שניסה לדקור עורכת דין שאיתה הסתכסך ואת מזכירתה, בנימוקים שיש לו אמא מבוגרת, אין לו רישום פלילי והסכין היתה קטנה. השופטת אגמון־גונן כותבת שחור על גבי לבן שאלימות כלפי נשים היא הפרה מוחלטת של זכויות האדם, ויש להתייחס אליה כנובעת, בין היתר, ממבנה חברתי שבו טבועה האפליה נגד נשים.

רצח נשים הוא קצה הקרחון של תופעת האלימות במשפחה והיחס הכוחני לנשים. האלימות הנפשית, המינית, הפיזית והכלכלית, שמתרחשת על בסיס יומיומי, מזקקת את יחסי הכוחות החברתיים ואת אי השוויון בין המינים. השופטת מיכל אגמון־גונן נותנת לשר ארדן ולשאר מוסדות המדינה שיעור ביחס הראוי לתופעה. השר ארדן, והוא לא היחיד בזה, מתפלמס על אפיון הבעיה ומהימנות הנתונים. הדיון המשמעותי צריך להתנהל על אי יישום הפתרונות. העובדה שאלימות כלפי נשים ורצח נשים אינם מטופלים באופן יסודי, מתקרבת לממדים של מחדל שלטוני.

עו"ד מיכל גרא מרגליות היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר