רק הצרכנים לא מיוצגים

באופן רשמי, פחות מ־8,000 איש עוסקים בארץ בענף הטקסטיל, מרביתם עוסקים ביבוא ובשיווק ורק מקצתם עוסקים בייצור. עשו ניסוי - בידקו את ארץ הייצור של פרטי הלבוש שלכם, כמו גם את הטקסטיל בבית - וילונות, כריות, מוצרי מיטה - וגלו בעצמכם איזה שיעור ממגוון הפריטים הללו מיוצר בישראל.

סביר להניח שמדובר בשיעור של 0% ולא יותר מ־5%. אז על מה בעצם מדובר? על כך שמאות עובדים בארץ מבקשים להטיל עלינו, על כל עם ישראל, שיעור מכס כבד כדי להגן על שיעור זניח של מוצרי הטקסטיל מתוצרת הארץ.

אלא שהם מיוצגים בכמה ארגונים שנבחנים ביכולת כיפוף הידיים שלהם בכנסת, ומכיוון שהצרכנים, קרי רוב עם ישראל, לא ממש מיוצגים שם, הרי שכל חבורה מאורגנת של תעשיינים נהנית ממשקל סגולי גדול יותר משל כל אזרחי ישראל גם יחד.

העובדה שוועדת הכספים אישרה את החזרת המכס על הטקסטיל, ולו בהצהרה בלבד, מצביעה על חשיבותם של נציגי העם בכנסת, בוועדת הכספים, באוצר, במשרד הכלכלה. כאמור, מול הנבחרים והרשויות בכלל פועלים איגודים מקצועיים שיודעים להגן על אי־אלו מאות עובדים ולהטות לטובתם את הכף, גם כשמנגד עומדים למעשה כל אזרחי ישראל.

היעדר החמאה על המדפים וההצלחה ההצהרתית של התעשיינים אתמול הם עדות חיה לכך שהצרכנים הישראלים לא באמת מיוצגים בבית הנבחרים שלהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו