טיפול שורש לדורסנות המערכת

הגילויים האחרונים סביב חקירת יועצי נתניהו ופעולות המשטרה והפרקליטות סביב עדי המדינה חשפו את הציבור לא רק לכשלים לכאורה בחקירות בתיקי נתניהו, אלא לבעיה עמוקה ויסודית במערכת המשפט הישראלית.

ב־1992 נחקקו, כידוע, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בכך, כך מספרים משפטנים ושופטי עליון, נכנסה ישראל לעידן זכויות האדם. הכנסת הטילה על שופטי ישראל את המלאכה לשמור על זכויות האדם והאזרח, ובמידת הצורך גם להגן עלינו, האזרחים, מפני עריצותם של המחוקקים ושרי הממשלה, שיפגעו בזכויותינו אם רק נסיר מהם את רסן בג"ץ ונאפשר להם לפעול בניגוד ל"עצותיו הידידותיות" של היועץ המשפטי לממשלה.

אבל הסיפור על המשפטנים המגינים על האזרחים מנבחריהם השכיח מאיתנו אמת פשוטה: מרבית הפגיעות החמורות ביותר בזכויות אדם מתבצעות דווקא במגרשם של המשפטנים או בתחומים שבאחריותם המיידית. למעשה, ההבטחה שהיתה גלומה במהפכה החוקתית לא קידמה את זכויות האדם בישראל, אלא חיזקה את מערכת המשפט על חשבון הפיקוח הפרלמנטרי והביקורת הציבורית.

הסיכוי שחבר כנסת יפגע בפרטיותו של אדם (המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) קלוש עד אפסי, אבל הפרקליט שמגיש בקשה להאזנת סתר או לביצוע חדירה וחיפוש במכשיר סלולרי, או השופט שמאשר את הבקשה כלאחר יד, במעמד צד אחד, לעיתים מבלי לקרוא את החומר או לשאול שאלות לגביו, עושים זאת מדי יום ביומו. תובע המבקש הארכת מעצר אחראי לעיתים לפגיעות אנושות ולא מידתיות בזכויות אדם כחלק מעבודתו השוטפת.

בארה"ב הוביל בית המשפט העליון מהפכה בזכויות האדם על בסיס החוקה האמריקנית, אולם הוא עשה זאת בראש ובראשונה באמצעות הפיקוח שלו על רשויות האכיפה והמשפט. הקביעה החד־משמעית שלא ייעשה שימוש בחומרים שהושגו שלא כדין, תוך פגיעה של שוטר או חוקר בזכויות נאשמים, חיסלה את המוטיבציה של רשויות האכיפה לעקם את הכללים. "פירות העץ המורעל", הקראת הזכויות לנאשם ושורה של כללים שנקבעו לאורך השנים, אכן קידמו את זכויות האדם.

בישראל, לעומת זאת, גם אם הופרו זכויות הנאשמים, ביהמ"ש יהיה מוכן לקבל את הראיות, ולכל היותר יסכים לתת להן משקל נמוך יותר. גם אם החומר שהושג שלא כדין לא יוגש לביהמ"ש משיקולים טקטיים של התביעה, או יוסתר מפרקליטי ההגנה, הוא יוכל לשמש חומר מודיעיני ולהיאגר על ידי המשטרה לעת מצוא.

כך הגענו למצב שבו המשטרה מחזיקה את "מסמך יצחקי", הכולל חומרים מודיעיניים על שרים ועל חברי כנסת ומהווה רמז או איום לנבחרי הציבור הכלולים בו לבל יהינו להסתכסך עם רשויות האכיפה או לפקח על פעולתן. כך הגענו למצב שחוקרי היחידה המובחרת ביותר של משטרת ישראל, בליווי ראשי מערכת התביעה ובכירי הפרקליטות, מאשרים צעדים מפוקפקים ביותר בחקירת תיקים מתוקשרים.

כוח מופרז בידיה של המשטרה, והחשש מפני האזנות, מלשינים וחיטוט במכשירים הסלולריים, אינם מאפיינים של מדינה המאמינה בזכויות אדם. מערכת המשפט הפכה לפרה קדושה. איש אינו יכול לפקח על פעולותיה, איש לא מעז לבקר את מעשיה.

חברי הכנסת ושרי הממשלה חייבים לעשות מעשה. לחקור ללא דיחוי את הכשלים בעבודת מערכת האכיפה, להקים יחידה עצמאית שתוכל לחקור הפרות של זכויות נחקרים וחשודים והפרות חוק אחרות של אנשי רשויות האכיפה, ולקבוע בחקיקה ברורה וחד־משמעית שראיות שהושגו שלא כדין, אינן קבילות בבתי המשפט.

רק סנקציה שתהפוך את הפרת החוק ללא יעילה עבור גופי החקירה, תצמצם את הדורסנות ותשיב את האמון הציבורי במערכת המשפט. רק אמצעי אכיפה שייקבע על ידי המחוקק, יגן על אזרחי המדינה מהמערכת המועדת ביותר לפגוע בזכויותיהם.

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ולדמוקרטיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו