"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תתפלאו, דווקא יש להם קו אדום

,עודכן

בשעה טובה ומוצלחת, ולאחר חבלי לידה קשים, הצליחה השבוע מערכת אכיפת החוק למצוא את הקו האדום שאותו אין לחצות. שלוש שנים של חקירות ראש הממשלה נדרשו כדי להגיע לרגע הזה שהיה נדמה שלא יגיע לעולם, אבל הנה הוא כאן, ואין מנוס מלברך את הפרקליטות בראשות שי ניצן על ההישג.

זה קרה ביום שני, כמה דקות לפני שמונה בערב, כשהרצים יצאו נזעקים מרחוב סלאח א־דין לקראת הפרסום של עמית סגל, המתאר את ההתנהלות החמורה והגבולית של שומרי הסף במהלך גיוסו של עד המדינה ניר חפץ.

בפרקליטות נרעשו והחליטו לומר - "עד כאן!" בפעולה משפטית, שגם לגביה אסור לפרט, שרטטה הפרקליטות את הקו האדום ומנעה מהעיתונאי לספר על פעולה מאפיוזית שנקטו המשטרה והפרקליטות כדי לשבור את חפץ.

קשה לאמוד את אלפי התמלולים וההדלפות ששודרו ונכתבו מאז החלו חקירות נתניהו, אך משום מה דווקא את המעשה השפל שעשו לחפץ החליטו במשרד המשפטים שחייבים להשאיר במחשכים בכל מחיר.

הדבר החמור ביותר הוא שהסוד המדובר הוא כלל לא סוד. עיתונאים רבים יודעים עליו זמן לא מבוטל, אך נמנעו מפרסום שלו לחלוטין, או שפרסמו אותו באופן מרומז ואגבי עוד טרם פעלה הפרקליטות למנוע את החשיפה. גם אחרי החשיפה נמנעו כלי תקשורת וכתבים רבים מהתייחסות או מפרסום כתבות המשך לפרטים שבכל זאת הותר לסגל לחשוף - ולא בפעם הראשונה.

הסיבה לכך היא שלאורך כל חקירות נתניהו מנהלים שי ניצן, הפרקליטות והמשטרה קשר כפול עם הציבור ועם העיתונאים שאמורים לתווך לו את המציאות. באופן פומבי מציגים במערכת אכיפת החוק ידיים נקיות ואת רעייתם החוקית, הלוא היא גברת טוהר המידות. בנאומים נמלצים הם מדברים על יושרה, על הגינות ועל שקיפות, מבטיחים לנו שרק חקר האמת לנגד עיניהם ומזהירים שכל ביקורת עליהם היא מתקפה על שלטון החוק. ביד השנייה הם מתחזקים חלקים בתקשורת כמאהבת ומנהלים איתה רומן אסור; מרעיפים עליה הדלפות, מספרים לה סיפורי כזב על אינספור פרשיות ומספקים לה שלל חומרים למלא אינסוף מהדורות.

והמאהבת מקבלת ומתמסרת בשמחה. במקום הטלת ספק והצבת שאלות, עברו פרשנים נכבדים לאגף הדוברות, ובכל ערב הם משתפים פעולה עם הקרב התודעתי של "בני האור".

במציאות כזו אין ולא יכולה להיות משמעות למה שהולך ומתחוור מאז הגשת כתב החשדות. לא לחשיפת השימוש בבנו של שאול אלוביץ' נגד אביו והקלטת פגישתם ביניהם בניגוד לחוק, וגם לא לעדויות של יאיר לפיד ואיתן כבל, המצביעות על אכיפה בררנית. המטרה היחידה היא המשך המסע המשותף להפלת נתניהו. בשם המטרה הנשגבת הם יכולים לחיות עם רמיסת זכויות אזרח בסיסיות ועם ביטול בפועל של חזקת החפות, עם שקרים בוטים בתגובות רשמיות ועם מערכת אכיפת חוק שאיבדה בלמים.

אבל חשיפת הרומן העיתונאי־משפטי? הגזמתם. זה קו אדום שאסור לחצות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר