החומרים שמהם עשוי חוסר אמון

תיקי נתניהו, בעיקר תיק 4000, מבוססים על ההנחה שסיקור חיובי שמקבל נבחר ציבור מכלי תקשורת הוא "מתת" ביחסי שוחד. זהו תקדים משפטי. איש מעולם לא הועמד לדין על סעיף כזה, וכפי שאמר פרקליט המדינה שי ניצן ל"מקור ראשון": "כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי". לא רק זאת, שמתברר שקידום מהלכים רגולטוריים תמורת סיקור חיובי הוא אף נורמה רווחת, והראיה, כמובן: חוק "ישראל היום". בתיקי נתניהו הופכת אפוא נורמה רווחת לאישום פלילי. זו הלוגיקה הבסיסית.

אלא שהמצב הפוך כשמדובר באנשים אחרים - ולא סתם אנשים, כי אם פרקליטים בכירים בשירות המדינה. שם קבע ביהמ"ש כי למרות שפעלו באופן בעייתי, לא ניתן להעמיד לדין כי לא נקבעה נורמה בעניין.

ומעשה שהיה כך היה: ביולי 2014 פנתה ד"ר מאיה פורמן לבית הדין לעבודה בטענה שגורמים בפרקליטות מביאים לעיכוב בביצוע מינויה לתפקיד במכון לרפואה משפטית. במסגרת התביעה התבקש ד"ר חן קוגל, מנהל המכון דאז, להגיש תצהיר בנוגע להעסקתה של פורמן. הוא כתב תצהיר, חתם והגיש.

אלא שהתצהיר לא מצא חן בעיני בכירי משרד המשפטים: "בעיניי הוא שערורייה. לא יעלה על הדעת שתצהיר זה יוגש מטעמנו!... אנא העבירי התצהיר לעיון דינה ואורית קורן", נכתב בהודעה ששלחה הפרקליטה הממונה על התיק שצוטטה בעתירה שהוגשה בנושא. ואכן, על פי ההתכתבויות, התצהיר הובא לעיון המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר ואורית קורן, והפרקליטות פנתה לקוגל בבקשה שישנה אותו "על דעתן" של זילבר וקורן. הן גם רצו להכתיב את השינויים: "אנא העבר אלי התצהיר בקובץ וורד על מנת שאסמן את ההשמטות הנדרשות".

קוגל לא נעתר ולא שינה דבר, אך הבקשה היתה חריגה. תצהיר שכבר נחתם ואומת חוזר לסבב תיקונים, כדי "ליישר קו" עם עמדת המדינה. על רקע זה עתרה התנועה למשילות לבג"ץ בדרישה שיורה לפתוח נגדן בחקירה פלילית בגין חשד להדחת עד.

התשובה שהתקבלה לא פחות ממדהימה. היועמ"ש השיב שמדובר ב"נורמה" הקיימת במשרד המשפטים: "הנילונות פעלו על פי הנוהג המקובל בייצוג המדינה בערכאות". זו "נורמה" בעייתית, ובמקרה הזה המעשה היה כה חריג עד שהפרקליטות ספגו ביקורת מנציבי הביקורת, השופטים רוזן וגרסטל, ומוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

אולם, למרות חולשתה, ביהמ"ש קיבל את טענתן: "העותרת מבקשת כי תיפתח חקירה פלילית נגד המשיבות, עוד טרם שנקבעה הנורמה הראויה בהקשר להתנהגותן", כתב השופט שהם. "גישה זו היא בבחינת רתימת העגלה לפני הסוסים. אין כל היגיון בניהול חקירה פלילית עוד טרם שנקבע כי מדובר בהתנהגות בלתי נורמטיבית, עד כדי חשד לפלילים".

די בעובדה שהפרקליטות פעלו לפי ה"נורמה", בעייתית ככל שתהיה, כדי למנוע פתיחה בהליכים פליליים. בצדק: לא ניתן להפליל התנהגות רווחת בלי להגדיר את כללי המשחק מראש.

קשה שלא להקביל את המקרה לתיקי נתניהו: פוליטיקאי בכיר ופרקליטה בכירה פועלים לפי הנורמה המקובלת בתחומם. הפוליטיקאי נתניהו מועמד לדין כי "תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי", ואילו נגד הפרקליטה זילבר לא נפתח שום הליך כי זו "רתימת העגלה לפני הסוסים".

אלה רכיביה של אכיפה בררנית, וכך מתרסק אמון הציבור.