"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קריאות המצוקה של הפרקליטות

,עודכן

מערכת אכיפת החוק בישראל איבדה את הבלמים, ולא מדובר במציאות חדשה. המהלך התורן מבית היוצר של פרקליטות המדינה, והעומד בראשה שי ניצן, הוא החרמת הטלפונים הסלולריים של יועציו הקרובים של ראש הממשלה, החשודים בהטרדת עד המדינה שלמה פילבר. היועצים המסוכנים שלחו לכאורה משאית ססגונית אל ביתו של פילבר, וזו השמיעה ברמקול גינויים נגד החלטתו להפוך לעד מדינה.

הטרדת עד היא עבירה חמורה והיא חייבת להיחקר, גם במקרה זה. אך לפי מה שנחשף עד כה, מדובר לכל היותר בגימיק סר טעם. איש, כולל עד המדינה עצמו, לא מייחס לדברים חשיבות, ובוודאי לא ממדים של מזימה פלילית מסוכנת. איש - פרט לפרקליטות, כמובן, שהגיבה בפלישה מופרכת, וייתכן בלתי חוקית, לפרטיותם של מקורבי הדמות הפוליטית הבכירה במדינה ואזרחים שלא הוכח נגדם דבר, וכל זאת תוך הדלפה אופיינית והזנת שופרי הסף של אנשי התביעה הכללית בתקשורת. אך, כאמור, מדובר במציאות של חציה בלתי פוסקת של קווים אדומים מצד בכירי פרקליטינו, והיא אינה אלא סימפטום למצוקה שאליה הם נקלעו במסגרת המיזם השאפתני שנטלו על עצמם: חקירות נתניהו.

איש במשטרה ובפרקליטות לא תכנן שנגיע לשלב הזה כשראש הממשלה עדיין בתפקידו. מהרגע שבו הגיעו לראשונה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה לפני כשלוש שנים עם "בליל של נושאים, קצוות של זוטות על גבול הרכילות", כפי שהגדיר זאת מנדלבליט, והחקירות נפתחו, קיוו שי ניצן ואנשיו שהחשוד המרכזי יתייאש, יוותר על תפקידו וייכנע. איש ברחוב צלאח א־דין לא חשב שתמלילי חקירת איתן כבל יראו אור, שהלחץ המפוקפק והבלתי חוקי נגד עדי המדינה יקבל פומביות ושחקירות לפיד, שמוכיחות שפעל בדרך חמורה הרבה יותר מנתניהו, יפורסמו ברבים. הם סמכו על כך שהדבר ייגמר לכל היותר בהסדר ללא משפט - ובעיקר ללא נתניהו.

אך משהו השתבש. נתניהו החליט להישאר ולהילחם על חפותו, ואיתו ציבור ענק של אזרחים המגבים אותו ודורשים תשובות בנוגע להתנהלות החקירות והאכיפה הבררנית שכעת כבר לא ניתנת להכחשה. איך הגיבה הפרקליטות לטענות נגדה? נהגה כמהמר כפייתי, וככל שקלונה נחשף ברבים כך העלתה את גובה ההימור וסחררה מדינה שלמה למצב שבו אי אפשר להקים ממשלה.

רשימת הקורבנות מטרידה: היתה נשיאת בית המשפט העליון ששורבבה עם שופטת בכירה בדימוס לעסקת שוחד שמעולם לא היתה; נגד איש העסקים שאול אלוביץ' הפעילו את בנו והקליטו בדרך בלתי חוקית; על עד מדינה אחר איימו בחשיפת סודות שיהרסו את משפחתו; אלי קמיר, אזרח חף מפשע, נכלא לשמונה ימים ללא בדל ראיה ומבלי שהתנהלה חקירה; המשטרה עודדה הפגנות בתדרוכים אנונימיים והזינה עיתונאים במידע שחקירת איתן כבל כלל לא רצויה, בזמן שידעו שהיא העלתה חשדות חמורים; ויש אירועים נוספים. כעת עומדת הפרקליטות, כך נראה, מול שוקת שבורה ולקראת משפט שכלל לא תכננה שיתקיים. ההתנהלות מול יועצי נתניהו וההדלפות האחרונות אינן סימן לביטחון עצמי של הפרקליטות. הן קריאות מצוקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר