בלכתו של שמגר, הציונות איבדה חייל נאמן

השופט המנוח מאיר שמגר הכריז פעם בראיון עיתונאי: "אני ציוני". הוא אכן היה חייל נאמן של הציונות, בדרכם של בן־גוריון וז'בוטינסקי, ממשיכי חזונו של הרצל; חזון המאמין באדם ובדאגה האנושית לחייו ולחירותו; אמונה שישראל צריכה להיות חלק ממשפחת העמים, לפעול לפי כללי המשפט הבינלאומי ולחתור לשלום; מאמץ בלתי פוסק לחברת מופת ולשמירה על ערכי הדמוקרטיה; אמונה בכך שיש בין היהודים גם חילונים וגם מאמינים.

תפיסתו וערכיו גובשו לאור הציונות ההיסטורית: בילדותו בגרמניה שמע את שירת הנאצים "כשהדם היהודי ניתז מהסכין אנחנו מרגישים טוב יותר", ורבים מקרוביו נספו בשואה. בפעילותו באצ"ל ובמלחמת השחרור הגשים את שאמר: "האמנתי בכל ליבי שהעם היהודי ראוי לכל קורבן. חירות או מוות, הסיסמה הזו אינה סיסמה ריקה עבורי".

בהתנהלותו היה הד להדר הז'בוטינסקאי, ובלשונו: "החלטי בהכרעותיו, נאמן לייעודו, מכוון לטובת הכלל, אדיב, מכבד כל אדם..."

את פסיקותיו והתנהלותו הניעו מחויבות דמוקרטית עמוקה, אנושיות, חירות, שוויון וצדק לכל. עבורו לא היו אלו סיסמאות. זכות עמידה פתוחה ונרחבת, אפשרות גם לפלשתיני בשטחים להביא קובלנתו בפני בית המשפט העליון, עמדה נחרצת בענייני חופש הביטוי, חופש העיסוק וכבוד האדם. לצידם, עמדה ברורה נגד שחיתות שלטונית, שחיתות של מקורבים ובעלי הון. עמדת נאמנות למשפט הבינלאומי ושמירה על זכות הפולחן והמקומות הקדושים של כל הדתות. עם זאת, התייצב לצד חירותו של אדם, במסגרת החוק, להיות חופשי מציוויים דתיים והוראות רבנים.

עם לכתו חייב לקום דור חדש שימשיך להיאבק על הערכים שלהם הקדיש את חייו. מורשת שמגר היא חזרה לערכי היסוד שהאירו לנו מורי הדרך הציונים ומחויבות להגנת מתווה שלטון החוק שבנה וביצר. בכלל זה עמידה מול היוצאים נגד המדינה הציונית ומעדיפים את שלטון ההלכה ומצוות הרבנים על פני החוק והמשפט הדמוקרטיים. וקשה לראות כיצד לא מעטים מבין שומרי המורשת הציונית נכנעים בייאוש בפני המפנה שמתחולל בדעת הקהל.

ניצחונה של הציונות וסיפור חייו של שמגר מעצימים את כולנו. אם נשכיל להתייצב להגנת ולקיום ערכי הכרזת העצמאות ושלטון החוק כפי שלימדנו - אני משוכנע שדרך ראשונים תצלח.

הכותב הוא נשיא ומייסד המרכז הבינתחומי